פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8145/99
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: עומר בשר
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על הכרעת-דינו וגזר-דינו
של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום
23.9.99 בת"פ 383/98 שניתן על-ידי
כבוד השופטת ר' חוזה
תאריך הישיבה: יח' באדר תשס"א (13.3.01)
בשם המערער: עו"ד י' רם (מטעם הסניגוריה הציבורית)
בשם המשיבה: עו"ד ר' מטר
מטעם שירות המבחן: גב' ב' וייסמן
פ ס ק - ד י ן
המערער הועמד לדין, ביחד עם אחר, באשמת החזקה שלא לצריכה עצמית של סם מסוכן מסוג הירואין בכמות כוללת העולה כדי 49 גרם. המערער טען להגנתו, כי לא החזיק בסם המסוכן, אלא אך התלווה לנאשם האחר, על-מנת להשתמש ביחד עמו בסם מסוכן. בית המשפט המחוזי דחה את גירסת המערער, הרשיעו בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. כן הפעיל נגדו, במצטבר, שלוש שנים מאסר על תנאי, ונמצא שעליו לרצות תקופת מאסר כוללת בת חמש שנים.
הערעור שלפנינו מופנה נגד ההרשעה בדין ונגד חומרת העונש. בערעור נגד ההרשעה אין כל ממש. המערער וחברו נעצרו על-ידי המשטרה סמוך לאחר הגיעם במכונית, בשעת לילה, לחורשת זיתים בקירבת כפרם, מג'דל כרום. השניים ניצפו בעודם עוסקים בתוך המכונית בחלוקת חומר החשוד כסם למנות. בעת מעצרם נתפסה ברשות כל אחד משניהם כמות ניכרת של הירואין. בשקית שהשליך הנאשם השני מידו נמצאו משקל אלקטרוני וקרוב ל32- גרם סם. בקופסה שהשליך המערער נתגלו קרוב ל15- גרם מן הסם. ובחיפוש שנערך במכונית נתפסו עוד שני גרם הירואין. על יסוד ראיות התביעה קבע בית המשפט המחוזי, כי שני הנאשמים יחדיו החזיקו בכמות הכוללת של הסם שלא לצריכתם העצמית.
בקביעה עובדתית זו אין יסוד להתערבותנו. בטיעונו לעונש חזר הסניגור המלומד על גירסתו הדחויה של המערער וניסה לייסד עליה עילה להקלה בעונש. ניסיון זה לא יצלח. משנדחתה גירסת המערער כאילו אך נילווה לנאשם השני, שהסמים היו בהחזקתו הבלבדית, שוב אין המערער יכול להישמע בטענה כי למצער לצורכי קביעת עונשו היה על בית המשפט המחוזי להניח לטובתו שגירסתו אמת. לחובת המערער הרשעות קודמות רבות, בכללן הרשעות בעבירות החזקה וסחר בסמים מסוכנים. את העבירה הנוכחית ביצע המערער זמן לא רב לאחר שחרורו מבית הסוהר בתום ריצוי מאסר שנגזר עליו, ועשה כן תוך הפרת תנאי גזר-דין הכולל שלוש שנות מאסר על-תנאי בר-הפעלה. בהתקיים נסיבות חמורות אלו, לא מצאנו יסוד לשעות לטענה כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה.
הערעור על שני חלקיו נדחה.
ניתן היום, יח' באדר תשס"א (13.3.01).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99081450.F01