פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8118/01
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
המערערת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: דני שפלמן
ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 4.9.01 בת"פ 1017/01 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ע' ר' זועבי
תאריך הישיבה: ח' בניסן תשס"ב (21.3.02)
בשם המערערת: עו"ד אתי כהנא
בשם המשיב: עו"ד אילנית אימבר (סניגוריה ציבורית)
פסק-דין
המשיב, בעוד הוא מרצה עונש מאסר בגין עבירות סמים, החדיר לבית-הכלא בשני מקרים שונים כ54- גרם סם מסוכן מסוג הרואין, וכן דקר אסיר אחר על רקע סכסוך בעניין סמים וגרם לו לחבלה.
המשיב הורשע, על-יסוד הודאתו, ולנוכח התרשמות בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא עבד-אלרחמן זועבי), כי המערער מתחרט על מעשיו, מוכן לפתוח דף חדש ולעבור תהליך שיקומי, נגזרו על המערער שמונה שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. בית-המשפט המחוזי קבע, כי שלוש שנים מתוך השמונה ירוצו באורח חופף למאסר שאותו מרצה המשיב, כך שעונש המאסר הכולל שהוטל על המשיב יהיה ארבע שנים ושמונה חודשים.
המדינה מערערת על קולת העונש בטענה, כי גם אם מתחשבים בעונש המאסר הכולל, הרי שלא היה מקום לחפיפה חלקית של העונש. זאת, לנוכח עברו הפלילי החמור של המשיב והתנהגותו בכלא.
אכן, ניתן היה להחמיר יותר בדינו של המשיב, אם כי יש לתת את הדעת גם לכך, שלהרשעתו הנוספת, תוך ריצוי עונש המאסר, נלווית על-פני הדברים תוצאה נוספת, והיא ריצוי מלוא העונש ללא אפשרות להשתחרר בתום ריצוי שני שלישים מן המאסר.
ברם, יהיה הדבר אשר יהיה, בית-המשפט המחוזי נתן את דעתו לכך שהעונש שהוא בוחר לגזור על המשיב הוא קל כשלעצמו. אך במכלול הנסיבות, ובמיוחד לאור התרשמותו הבלתי-אמצעית מהמשיב, הגיע בית-המשפט המחוזי למסקנה שאליה הגיע, והעונש שהטיל עליו בנסיבות אלו אינו מצדיק התערבות בערעור.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' בניסן תשס"ב (21.3.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור 01081180.L02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il