פסק הדין המלא
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 95 / 7971
בפני: כבוד השופט י. קדמי
כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד. דורנר
המערער: פלוני
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 7.11.95 בתיק ת.פ. 60/95
שניתן על ידי כבוד השופט י. עדיאל
תאריך הישיבה: כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97)
בשם המערער: עו"ד אברהם כהן
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
בשם שירות המבחן למבוגרים: הגב' חנה אטקס
פסק - דין
השופט י. קדמי
1. פתח דבר
זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 60/95), לפיו הורשע המערער בביצוע עבירת מין במשפחה לפי סעיפים 351(1),
348(א) ו- 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז1977-; ונדון בשל כך לששה חודשים מאסר, שירוצו בעבודות שירות, ולשנים עשר חדשים מאסר על תנאי. כן הועמד המערער בפיקוח שירות המבחן למשך שנה אחת.
הערעור מכוון כנגד ההרשעה; ותחילת ביצוע גזר הדין עוכבה עד למתן פסק הדין בערעור.
2. העובדות
להלן, בתמצית, עקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור:
א. המערער נשוי ולו ששה ילדים ביניהם המתלוננת, קטינה שהיתה כבת אחת עשרה במועד הארוע נושא הדיון (להלן: המתלוננת).
ב. לגירסת המתלוננת - שנמצאה אמינה על בית המשפט המחוזי - הזמינה המערער לשכב לצידו במיטתו, כאשר נכנסה לחדרו, בשעת בוקר מוקדמת, על מנת להתענין אם מכשיר "ווקמן", שנתן לה במתנה ונמצא בלתי תקין, כבר תוקן.
לדברי המתלוננת, כאשר נענתה לבקשת המערער ושכבה לצידו, החל מחבק אותה, נישק אותה בפיה, אימץ אותה בכוח אל גופו, נגע בחזה ואף ניסה להוריד מעליה את מכנסיה כשהוא נוגע באיבר מינה ובישבנה מעל למכנסיים. המתלוננת, לגירסתה, ניסתה להיחלץ מאחיזתו של המתלונן ואף ביקשה ממנו להפסיק, אך הוא לא שעה לה; והיא הצליחה להדוף אותו ולעזוב את החדר, רק כאשר אחיה הצעיר ממנה נכנס לחדר וקרא לה.
ג. מחדרו של המערער, ניגשה המתלוננת ישירות אל אמה - שעבדה אותה שעה במטבח - ובקשה ממנה, לגירסתה של האם, לצאת עמה אל מחוץ לבית; ושם סיפרה לה על התנהגותו של המערער כלפיה.
למען השלמות יצוין, כי בהודעה שמסרה לחוקרת הנוער אין המתלוננת מספרת שיצאה עם אימה אל מחוץ לבית כאמור. ברם, בנסיבות הענין, אין ב"אי ההתאמה" בענין זה, כדי לכרסם במהימנות גרסתה הבסיסית של המתלוננת.
ד. המקרה ארע ביום שישי ובו ביום או ביום ראשון שלאחריו, פנתה האם בקשר למקרה ליועצת של בית הספר שבו לומדת המתלוננת; וימים ספורים לאחר מכן הגישה תלונה למשטרה.
בעקבות הגשת התלונה, נחקרה המתלוננת על ידי חוקרת נוער; ומספר שבועות לאחר מכן נקרא המערער למשטרה ונחקר.
ה. המערער הכחיש את גירסתה של המתלוננת והבהיר כי אפשר שכאשר התעניינה אצלו המתלוננת בקשר למכשיר ה"ווקמן", ליטף אותה על מנת להפיג את צערה, אך מעבר לכך לא עשה דבר.
ו. בין המערער לבין אשתו שררה מערכת יחסים גרועה, במסגרתה נקט המערער כלפי האישה באלימות גסה; ובעת ארוע המקרה הגיע הסכסוך בין בני הזוג לשיאו, טענת המערער היתה - והינה - כי אשתו הניעה את המתלוננת לטפול עליו אשמה כוזבת, על מנת לאלצו להיכנע לדרישותיה; וכי המתלוננת שיתפה עמה פעולה.
לתמיכה בטענה זו, הדגיש המערער: ראשית - את העובדה שבמשך תקופה של שמונה עשר חודשים שקדמה למקרה, הוא טיפל בששת הילדים לבדו, כאשר אשתו נמצאת מחוץ לבית, מבלי שמי מהילדים יתלונן נגדו; ושנית - כי לחדרו אין דלת, כי מצוי בו הראי היחיד שבבית והמקרה ארע, לדברי המתלוננת, בשעה שבה כל בני הבית נזקקים לראי לקראת צאתם לבית הספר.
שני גורמים אלה, כך טוען המערער, מבטאים את חוסר סבירותה של גירסת המתלוננת.
3. הכרעת הדין בביהמ"ש המחוזי
א. חוקרת הנוער, שאסרה על העדתה של המתלוננת, הקליטה את מהלך חקירתה; ולבית המשפט היתה היכולת לעקוב, באמצעות ההאזנה לסרט ההקלטה, אחר הצורה שבה השיבה המתלוננת לשאלותיה של החוקרת.
בהכרעת הדין, קבע בית המשפט: כי הינו מאמץ את חוות דעתה של חוקרת הנוער - שנמצאה על ידו "בעלת מקצוע טובה ומהימנה" - לפיה העדות שמסרה בפניה המתלוננת הינה עדות אמת, שניתן לסמוך עליה; והוסיף לכך את התרשמותו ה"ישירה" מההאזנה לסרט ההקלטה של החקירה, שהתיישבה וחיזקה את מסקנתה האמורה של חוקרת הנוער.
ב. את הסיוע הדרוש על פי החוק, לביסוס הרשעה על פי עדותה של מתלוננת קטינה, שנמסרה בפני חוקר נוער והעדתה נאסרה, מצא בית המשפט בעדותה של אשתו של המערער, בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת כאשר ניגשה אליה וסיפרה לה מה קרה.
לדברי האם - שנמצאו מהימנים על בית המשפט - היתה המתלוננת "מאד מבוהלת וחנוקה מדמעות" כאשר פנתה אליה בעודה במטבח; ומשיצאו מן הבית - לבקשתה של המתלוננת, לגירסת האם - "התפרצה בבכי".
ג. בית המשפט המחוזי לא התעלם מן העובדה: כי בעת הארוע היו המערער ואשתו "בשיא הריב" שביניהם; וכי באותו מועד היתה עומדת ותלויה בבית משפט בקשה של המערער לקבל לחזקתו את הילדים.
ד. לאחר שבחן את מכלול הראיות שבאו בפניו, העדיף בית המשפט המחוזי את גירסת המתלוננת ואימה על פני הגירסה המכחישה של המערער; והרשיע את האחרון בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
4. הערעור
א. בפנינו חזר ב"כ המערער על טענותיו: כי יש לנהוג זהירות מרובה באימוץ גורף של התרשמותה של חוקרת הנוער ממהימנותה של המתלוננת, בהתחשב בכך שהאזנה לסרט ההקלטה אינה יכולה לשמש תחליף להתרשמות ישירה מן המתלוננת; כי גירסת המתלוננת לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ולא ניתן, על כן, לעשותה בסיס להרשעה; וכי לנוכח מסכת היחסים הקשה במיוחד ששררה בשעתו בין המערער לבין אשתו, יהיה זה מסוכן ביותר לסמוך על התיאור שמסרה בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר מעשה ולמצוא בדבריה חיזוק, אימות וסיוע, כנדרש על פי החוק, להודעת המתלוננת בפני חוקרת הנוער.
ב. לא מצאתי עילה להתערב במימצאיו של בית המשפט המחוזי ובמסקנת ההרשעה הנובעת מהם; ולהלן עיקרי טעמי:
(1) חוות דעתו של חוקר הנוער בכל הקשור להערכת מהימנותו של הקטין הנחקר על ידו, הינה לא רק קבילה אלא מהווה מקור מרכזי לקביעת יחסו של בית המשפט למהימנות ההודעה שמסר הקטין בפני אותו חוקר נוער. (ראו בסוגיה זו: ע"פ 1121,1528/96, קשאוי נ' מ"י; טרם פורסם).
חוקר הנוער מתיצב בפני בית המשפט, כאשר נסיונו, יכולתו ואמינותו המקצועית והאישית עומדים לביקורת בחקירה נגדית; ומטבע הדברים, שככל שעדותו נמצאת מהימנה, כן יטה בית המשפט לאמץ את חוות דעתו באשר למהימנותו של הקטין שנחקר על ידו.
עם הטלת החובה בדבר הקלטת חקירתו של קטין על ידי חוקר נוער, הועמד לרשותו של בית המשפט גורם עצמאי אוביקטיבי לבחינת מהימנותו של הקטין ואמינותו של הדו"ח שהכין בהקשר זה חוקר הנוער; וה"ריחוק" של בית המשפט מן הקטין איבד במידה לא מבוטלת ממשקלו.
(2) בית המשפט המחוזי התרשם באורח חיובי ביותר ממהימנותה האישית ואמינותה המקצועית של חוקרת הנוער, שחקרה את המתלוננת; והאזין לקלטת שבה הוקלטה חקירתה של המתלוננת, כמפורט בהכרעת הדין.
החלטתו של בית המשפט לאמץ את חוות הדעת על רקע שני אלה, מקנה להודעה שנרשמה על ידי חוקרת הנוער מידת מהימנות המשליכה, מטבע הדברים, על משקלו של הסיוע הדרוש להרשעה על פיה.
על רקע זה, רשאי גם רשאי היה בית המשפט המחוזי למצוא את הסיוע הדרוש לגירסת המתלוננת, במצבה הנפשי סמוך לאחר המעשה - כפי שהוצג על ידי אימה - אשר שיקף, בצורה ברורה וחד משמעית, את העובדה שהמתלוננת היתה קרבן לחוויה נפשית קשה.
(ראו בסוגיה זו: ע"פ 1121,1528/96, קשאוי נ' מ"י הנ"ל).
(3) אכן, העיתוי של הארוע - שעת בוקר מוקדמת שבה בני הבית ערים ונזקקים לראי שבחדרו של המערער - והעובדה שחדרו של המערער חסר דלת ואם המשפחה עובדת במטבח, מעוררים תהייה. ברם, ההתנהגות המיוחסת למערער, על פי טיבה, אינה כפופה להגיון; ובנסיבות הענין, קרוב לודאי שהיתה נעוצה בכשל מקרי של כניעה ליצר.
האם - שעמדה על גירסתה על אף שמסרה את עדותה לאחר שזכתה במשמורת הילדים - נחקרה ונמצאה מהימנה; וצורת חקירתה של הקטינה על ידי חוקרת הנוער המנוסה והבקיאה - שלבית המשפט היתה ההזדמנות לעקוב אחריה באמצעות סרט ההקלטה - מסלקת את החששות שמעלה ב"כ המערער בדבר ביום התלונה על רקע הסכסוך שהיה קיים בין המערער לבין אשתו.
לאור כל האמור לעיל, דין טענותיו של המערער כנגד הרשעתו להידחות.
5. הערעור נדחה ועל המערער להתייצב לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ביום שלישי, 1.4.97, על פי הנחיותיו של הממונה.
ש ו פ ט
השופטת ט. שטרסברג-כהן
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת ד. דורנר
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י. קדמי.
ניתן היום, י"ז באדר ב' תשנ"ז (26.3.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן
מזכיר ראשי
/שס
95079710.H01