ע"פ 7672/02 — פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7672/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7672/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.8.02 בת.פ. 962/02 שניתן על ידי כבוד השופט י' עדיאל תאריך הישיבה: ז' בטבת התשס"ג (12.12.2002) בשם המערער: עו"ד יעקב קמר בשם המשיב: עו"ד נעמי כ"ץ פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער קטין שטרם מלאו לו 17 שנים הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים, על פי הודייתו, בחבלה בכוונה מחמירה ובנסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות. העבירות אשר בביצוען הורשע המערער הן חמורות ונסיבותיהן קשות במיוחד ומעוררת סלידה. על פי עובדות כתב האישום אשר המערער הודה בהן, הוא חבר ביום 11.6.02 עם שני קטינים נוספים בשכונת מגוריהם בירושלים, כדי לפגוע בערבים באשר הם ערבים. ביום המעשה בשעות הערב המוקדמות, יידו המערער וחבריו אבנים לעבר בני מיעוטים שעברו במקום, ולאחר מכן חסמו בגופם את דרכו של המתלונן, צעיר ערבי, הכוהו בידיו וברגליו, והמערער דקר אותו בבטנו באמצעות סכין באופן שנזקק לניתוח ולאשפוז בבית החולים למספר ימים. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר שירות המבחן המתאר את המערער כבן למשפחה קשת יום, הסובלת ממצוקת כלכלית קשה, בעלת ערכים נורמטיביים. המערער הוא תלמיד כתה י' בבית הספר, אשר אישיותו, כפי שתוארה בתסקיר, היא שעמדה ברקע התנהגותו העבריינית. בתסקיר שירות המבחן הובע חשש כי הטלת עונש מאסר על המערער עלולה לסתום את הגולל על עתידו ועל המאמצים לשיקומו. בית המשפט קמא גזר על המערער עונש מאסר של 30 חודש, אשר מתוכם יהיו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל והשאר על-תנאי. כן חייב בית המשפט את המערער בתשלום פיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על כך שנוכח חומרת העבירה אין לקבל את המלצת קצינת המבחן המבוססת על השיקול השיקומי בלבד ולפטור את המערער מעונש מאסר של ממש. עם זאת ציין את גילו הצעיר של המערער, את עברו הנקי, את הודייתו במשפט, ואף את הבעת החרטה שהביע בפני המתלונן שנכח בבית המשפט. בערעור שלפנינו, ביקש מאיתנו בא-כוח המערער להתחשב בגילו הצעיר של המערער, ברקע שנוצר בסביבתו ותרם להתגבשות מעשה העבירה, וכן בהמלצת שירות המבחן, לפיכך ביקש להפחית מעונש המאסר באופן שמרשו יוכל לשוב מיד לספסל הלימודים. שירות המבחן עמד על התנהגותו החיובית של המערער, על חרטתו ועל המוטיבציה שלו לחזור למוטב ולהשתקם. באת-כוח המדינה ביקשה מאיתנו שלא להתערב בעונש שנגזר על המערער נוכח החשיבות שיש בימים אלה למלחמה בתופעה העבריינית של עשיית דין עצמי ופגיעה בערבים, עוברי אורח תמימים, על רקע של שנאה ונקמה. שקלנו את טענות הצדדים, והתלבטנו לא מעט אם ראוי הוא המערער שנקל בעונשו. אין כל ספק שבתי המשפט מצווים בימים אלה להעביר מסר ברור של ענישה מחמירה על כל עבירה שריח של שנאה, נקמה או גזענות נודף ממנה. אין להשלים עם מעשים פרועים של חמומי מזג, הפוגעים במעשיהם בגוף האדם, בכבוד האדם ובערכי היסוד של החברה בה אנו חיים. עם זאת, בבואו לשקול את מידת העונש, אין בית המשפט פטור מלשקול גם בעבירות חמורות את נסיבותיו האישיות של העבריין. בענין שלפנינו מדובר בקטין אשר בנוסף על הענישה, מן הראוי כי יינקטו אמצעים שיקומיים להחזרתו למוטב. שירות המבחן המליץ בפנינו לקצר את תקופת מאסרו באופן שיוכל לשוב ללימודיו ולהיות נתון בפיקוח שירות המבחן שיסייע לו לשוב לתפקוד בקהילה עם שחרורו. החלטנו לקבל המלצה זו רק בחלקה ולקצר במידת מה את תקופת המאסר בפועל, כדי שניתן יהיה לקיים פיקוח של שירות המבחן על המערער בעת שישוחרר מן הכלא. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שעונש המאסר בפועל יועמד על 15 חודשים, ועל המערער יוטל פיקוח של שירות המבחן למשך שנה מיום שחרורו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ז' בטבת התשס"ג (12.12.2002). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02076720_N01.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il