ע"פ 7512/02 — מהראן הייב נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 7512/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7512/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות המערער: מהראן הייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.7.02 בת.פ. 1103/02 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט יצחק כהן תאריך הישיבה: כ"ה באייר התשס"ג (27.5.2003) בשם המערערת עו"ד מאיה חדד בשם המשיב: עו"ד רשיד הייב בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות שפורטו בכתב האישום, והן עבירות הצתה לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, בהתפרצות במטרה לבצע פשע, לפי סעיף 407(ב) לחוק, וכן עבירות נוספות הקשורות בהן. כמו כן הורשע בעבירות של פריצה לרכב לפי סעיף 413(ו) לחוק וכן בהחזקת סמים. עקב הרשעתו גזר עליו בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' כהן) עונש של 40 חודשי מאסר בפועל ו-28 חודשי מאסר על תנאי, וכן הפעיל עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי במצטבר. עבירת ההצתה בה הורשע המערער התייחסה למעשה הצתה שביצע עם עוד שניים אחרים, כאשר השלושה נכנסו בלילה ללשכת הרווחה שבכפרם טובא והציתו תיקים בלשכה. הפרשה השניה שבגינה הורשע המערער נוגעת לפריצה לרכב באמצעות מפתח מאולתר שהיה ברשותו. עוד הורשע המערער בשני נסיונות פריצה לרכב שנכשלו. בית המשפט קמא שקל את הנסיבות המחמירות של העבירות מחד גיסא, והביא בחשבון את הנסיבות האישיות של המערער מאידך גיסא. בין הנסיבות לקולה מנה את גילו הצעיר של המערער שהוא כבן עשרים שנה, את הודאתו בעובדות כתב האישום ואת הבעת החרטה מצידו. בהתחשב בכל אלה גזר עליו כאמור עונש של 40 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בפנינו טען סניגורו של המערער כי בית המשפט קמא החמיר עם מרשו ולא נתן משקל מספיק לנסיבות לקולה. בנוסף לכך הפנה בא-כוח המערער את תשומת לבנו לכך שנפלה טעות בגזר הדין בהפעלת עונש המאסר על תנאי. לטענתו, ימים מספר לפני מתן גזר הדין, נדון הנאשם ל-6 חודשי מאסר בגין עבירה אחרת, ובאותה הזדמנות הופעל אותו מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. כמו כן התברר כי בעת גזירת הדין ביקש המערער כי יצורף תיק נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו בגין קבלת דבר בתחבולה ולאחר מכן התברר שהמערער כבר נידון זמן קצר לפני כן בגין אותו אישום. על טעויות אלה לא היתה בפנינו מחלוקת ואף באת-כוח התביעה הסכימה כי יש להביאן בגדר שיקולינו בערעור. לא מצאנו ממש בטענת הסניגור כי העונש שנגזר על המערער הינו חמור מידי, בהתחשב בעבירות שהוא הורשע בביצוען. מעשה ההצתה בלשכת הרווחה הינו בעל חומרה מיוחדת הן בשל אופיו המסוכן והן בשל הפגיעה החמורה בעבודתה של רשות ציבורית. לא היינו מתערבים אפוא בעונש שנגזר על המערער אלמלא השגגה שיצאה מלפני בית המשפט כיוון ששני הצדדים שטענו בפניו לא היו מעודכנים ביחס להליכים הנוספים שהתנהלו נגד המערער. לפיכך מתחייב כמובן תיקון גזר הדין בשל הטעויות שהוזכרו. אשר על כן, החלטנו לקבל את הערעור רק לענין זה, ולקבוע כי הפעלת 6 חודשי מאסר על תנאי מצטברים בהליך זה מבוטלת. כמו כן בשים לב לכך שהמערער נענש כאן בגין עבירה נוספת שנלקחה בחשבון מתוך טעות, אנו מפחיתים מעונש המאסר שנגזר עליו 4 חודשים, כך שהעונש שנגזר עליו בגין העבירות נשוא ערעור זה, יעמוד על 36 חודשי מאסר בפועל. הערעור מתקבל בהתאם לאמור לעיל. ניתן היום, כ"ה באייר תשס"ג (27.5.2003). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02075120_N06.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il