פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 7448/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7448/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 11.6.07, בתיק פ.ח. 7047/06, שניתן על ידי כבוד השופטים: יעקב צבן, נעם סולברג, וגילה כנפי-שטייניץ
תאריך הישיבה:
כ"ד באדר ב התשס"ח
(31.03.08)
בשם המערער:
עו"ד פוליטי רועי
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן:
עו"ד עמית אופק
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בביצועם של ניסיון למעשה סדום ומעשה מגונה (ארבע עבירות). נטען, כי בחודש דצמבר 2005 הזמין המערער קטין יליד שנת 1993 לדירתו, שם החל ללטפו ואחר כך נטל את ידו והניחה על איבר מינו. בהמשך, השכיב המערער את הקטין על בטנו, הפשיל את מכנסיו, נשכב עליו וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של קורבנו. זממו של המערער סוכל לאחר שהמערער נפל עקב תזוזות של הקטין.
במחצית הראשונה של שנת 2006, הוביל המערער קטין נוסף, יליד שנת 1998, לחדר שם חיבק אותו ונגע באיבר מינו מעל מכנסיו. לאחר מכן השכיב המערער את הקטין במיטה והפשיטו מחולצת, אולם מזימתו סוכלה משנכנסו נערים אחרים לחדר. בשלושה אישומים נוספים יוחסו למערער עבירות של מעשים מגונים, אשר כללו ליטוף של קטינים (שניים מהם ילידי שנת 1993 ואחד יליד שנת 1997). באחד המקרים נשק המערער לקטין בראשו.
כאמור, הודה המערער בעובדות אשר יוחסו לו, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן, חוות דעת מטעם מומחים לבריאות הנפש, והצדדים טענו לעונש, נדון המערער ל-7 שנות מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים שעמד נגדו, במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת עומדת על שמונה שנים.
בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד חומרתו של העונש. נטען, כי הוא לוקה בהפרעה אישית סכיזואידית, תפקודו החברתי והתעסוקתי ירוד ביותר, סובל מהפרעות בעולמו הרגשי, הפרעות חשיבה ושיפוט לקוי של המציאות, ולמעשה הוא מתפקד ברמה קרובה לזו של חולה נפש. כן נטען, כי המערער עצמו היה קורבן של התעללות מינית, ונראה כי לכך היתה השלכה על מצבו היום כאשר הוא מתוך צורך תת-מודע מבקש להחזיר לעצמו מקצת מהשליטה שנלקחה ממנו. בא-כוח המערער סבור כי בנסיבות אלו שוב אין מקום ליתן משקל יתר לגורם ההרתעה, ונכון להעדיף על פניו את הצורך לקדם את שיקום המערער, כדי לחלצו מהמעגל של ביצוע עבירות ונשיאה במאסר בו הוא נתון. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי חרג בגזר-דינו של המערער מרמת הענישה הנוהגת.
נדמה כי אין צורך לומר עד כמה חמור היה כישלונו של המערער, והדברים נאמרים במיוחד בזיקה לשני האישומים הראשונים אשר יוחסו לו. אולם, זה לא היה כישלונו הראשון או היחיד, הואיל ובשנת 1998 הוא נדון בעקבות ביצועה של עבירת מין אחרת, ובית המשפט נמנע מהרשעתו. ברם, המערער מיהר לחזור לסורו, ובשנת 2003 לא היה עוד מנוס מכליאתו למשך 42 חודשים. במסגרת אותו הליך נרשמו דבריו של המערער עובר לגזירת עונשו, וכך אמר: "אני עומד לפניכם כעת מלא בושה, מלא צער וחרטה על העבר... אני יודע שאנסה ואצליח להתגבר ולשלוט על עצמי. יש לי שתי מטרות ברורות אחרי שאשתחרר מהכלא: האחת אני מתכוון לעשות כל מאמץ להתחתן, כמה שיותר מהר. שנית, אני מתכוון לפנות מיד לטיפול כדי לרפא אותי מהמחלה שיש לי".
בית המשפט המחוזי לא הסתפק באותו הליך בהצהרתו של המערער, ולצורך הרתעתו לעתיד לבוא גזר לו גם מאסר על-תנאי. כפי שעינינו רואות, המערער לא זכר דבר מהבטחתו לתקן את דרכיו על ידי פניה לקבלתו של טיפול, ומיהר לשוב לסורו זמן קצר ביותר לאחר שחרורו מהכלא (בחודש נובמבר 2005).
זאת ועוד, מתוך תסקירו של שרות המבחן עולה, כי המערער היה מודע לסטייתו מאז היה בן 12, וחרף זאת לא פנה וממילא לא קיבל טיפול כלשהו. אפשר כי סיבת הדבר נעוצה באותה התרשמות של שרות המבחן, לפיה מדובר באדם בעל רמת דחפים מיניים גבוהה, קושי שליטה על דחפיו, רמת אמפתיה נמוכה לקורבנות ומודעות נמוכה להשלכות מעשיו והפגיעה הטמונה בהם. נוכח כל אלה המלצת שרות המבחן היתה להשית על המערער ענישה משמעותית. כך נהג בית המשפט המחוזי, ואיננו סבורים כי שגה בתוצאה אליה הגיע. נדמה כי הכל מסכימים שהמערער לוקה בסטייה התנהגותית קשה, שללא טיפול הולם הוא עלול לשוב ולפגוע בקטינים לאחר שחרורו מהכלא. ברם, כאמור לאותה סטייה היה מודע המערער זה מכבר, וגם כאשר בגר והיה אמור להבין את השלכת מעשיו על תינוקות של בית רבן שלא חטאו, לא טרח לפנות ולחפש לעצמו מזור. אדרבא, וחרף דרכי הענישה שנוסו בעניינו, חזר המערער לאמלל קטינים נוספים עד ששוב לא היה מנוס מהרחקתו מהחברה, והפעם לתקופה ממושכת. בנסיבות אלו לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מגזר דינו של בית משפט קמא, ונראה כי טוב יעשו שלטונות הכלא אם ישלבו את המערער, ככל שירצה בכך ומוקדם ככל שניתן, בתהליך טיפולי כדי לצמצם את הסכנה הצפויה ממנו כאשר יינתן לו לשוב ולהתהלך חופשי.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד באדר ב' התשס"ח (31.03.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07074480_O01.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il