פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7176/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' טירקל
כב' השופטת א' פרוקצ'יה
המערערת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: סופחי גאנם
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו בת.פ. 1116/97 מיום 8.9.99
שניתן על ידי כבוד השופט י' דר
תאריך הישיבה: י"ג באדר ב התש"ס (20.03.00)
בשם המערערת: עו"ד יעל פרסמן
בשם המשיב: עו"ד ותד סיף; עו"ד וילנקו
פסק-דין
המערער הורשע בגרימת מוות ברשלנות, ובאי ציות לתמרור. הוטלו עליו שלשה חדשי מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק רשיון לתקופה של שלשה חדשים, וקנס בסך 3000 ש"ח. לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש.
המקרה שלפנינו מיוחד במינו במובן זה, שבתאונה שאותה גרם המערער ברשלנותו, קיפחה בתו בת התשע את חייה, ואילו בת אחרת נפגעה קשה. את עונשו שלו קיבל, איפה, המערער, והמדינה אינה מבקשת כי נגדיל את המאסר בפועל. כל בקשתה היא זאת, שעונש הפסילה שהוטל יוגדל, וזאת כדי להרתיע אחרים. גישה זאת של המדינה נראית לנו ראויה. מכת תאונות הדרכים מחייבת מלחמה בחזיתות שונות, ואחת מהן היא, בתגובה הולמת של בית המשפט, הן בתחום המאסר (שאינו בה בחשבון כאן) והן בתחום הפסילה. הגענו למסקנה, כי בהתחשב בנסיבות העניין, נעשה שימוש בסמכותנו ולא נעמיד את עונש הפסילה למינימום הקבוע בחוק (3 שנים), אלא על שנה אחת בלבד. לעומת זאת, אנו מבטלים את עונש הקנס שהוטל על המערער, בין השאר כדי שיוכל לעשות שימוש בכסף זה להסעת בתו, לצורך קבלת טיפולים רפואיים.
אנחנו מקבלים את הערעור. מעמידים את הפסילה על שנה ומבטלים את הקנס. שאר חלקי גזר הדין יישארו בעינם. מעונש השנה יופחת עונש הפסילה המנהלית. אנו מעכבים ביצוע עונש הפסילה לשבוע ימים.
ניתן היום, י"ג באדר ב' התש"ס (20.3.2000), בפני באי כוח הצדדים.
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99071760.A02/דז/