פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7114/02
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
המערערת: מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים: 1. סרגיי גרינוולד
2. איגור שבצ'וק
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.7.02 בתיק בת.פ. 8036/02 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי
תאריך הישיבה: כ"ח באלול התשס"ב (5.9.02)
בשם המערערת: עו"ד תמר פרוש
בשם המשיב 1: עו"ד תומר אורינוב
בשם המשיב 2: עו"ד הילה שפרלינג
בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
המדינה מערערת על קולת עונשם של המשיבים, אשר הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של שוד בחבורה, ונידונו בגין הרשעה זו, המשיב 1, לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, ומשיב 2, אשר חלקו בביצוע העבירה היה קטן יותר נידון לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על-תנאי.
על-פי העובדות שהמשיבים הודו בהן, ביום 23.2.01 סמוך לשעה 21:00 ארבו המשיבים למתלונן ליד ביתו, עקבו אחריו עד לדירתו בקומה השניה, שם קפץ עליו המשיב 2, ואילו המשיב 1 חבל בו באגרופו בפניו ובראשו, ולאחר מכן לקח ממכנסיו את ארנקו, שבו היו 600 ש"ח, 600 יורו ומסמכים. כתוצאה ממעשה האלימות של המשיבים נגרמו למתלונן חבלות חמורות, נשברו שתיים משיניו והוא נזקק לטיפול רפואי. כפי שהתברר מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי ומהטיעונים לעונש, שני המשיבים היו מכורים לסמים בתקופה בה ביצעו את המעשה. בפני בית המשפט קמא פרש שירות המבחן את הרקע האישי של כל אחד מהם והתבררו נסיבות אישיות לא קלות. המשיב 1 עלה ארצה כשנה וחצי לפני האירוע ללא הוריו שנותרו ברוסיה, התקשה בקליטתו הדרדר לסמים והתחבר לחברה שולית. בשלב הדיון בבית המשפט המחוזי התברר כי הוא איננו מגלה מודעות לבעיית ההתמכרות שהיה נתון בה, ועקב כך אף לא גילה נכונות לקבל על עצמו טיפול. המשיב 2 אף הוא עלה ארצה לפני זמן לא רב, התמכר כאן לסמים, אך הצליח להשתלב בעבודה, ובעת הטלת גזר הדין לא היה מוכן להשתלב במסגרת סגורה לצורך טיפול גמילה. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית ביחס לשני המשיבים. כאמור, גזר בית המשפט קמא על המשיב 1 תקופת מאסר בפועל של 18 חודשים, ועל המשיב 2 12 חודשי מאסר. בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי (השופטת ח' סלוטקי) כי הביא בחשבון לקולא את הודאת המשיבים שניתנה בהזדמנות הראשונה, את גילם הצעיר ואת עברם הנקי. כן התחשב בית המשפט בקשיי הקליטה של המשיבים בארץ.
המדינה מבקשת מאיתנו להחמיר בעונשם של המשיבים ועיקר טיעוניה הם כי המשיבים מכורים לסמים, אינם מראים נכונות להשתלב במסגרת טיפולית, אינם מודעים לחומרת העבירה אותה ביצעו ונוכח "התחזית השיקומית העגומה" העולה מעמדת שירות המבחן, לא היה מקום להקל בעונשם. בעת הדיון בפנינו היום, התייצבה קצינת המבחן, ומסרה לנו פרטים מעודכנים ביחס למצבם של המשיבים בכלא. היא הציגה תחזית מעט יותר אופטימית באשר לאפשרויות שיקומו של המשיב 1. כעולה מדבריה לפנינו, המשיב 1 מגלה כיום הבנה ומוטיבציה לצורך בהשתלבותו בטיפול מעמיק בבעיות התמכרותו לסמים. לדעתה יש ביכולתו להפיק תועלת מטיפול מעמיק ורציני בתנאים מתאימים, ותנאים אלה מצויים בתוכנית הטיפול בגמילה אשר בכלא. אשר למשיב 2, התרשם שירות המבחן כי הוא עדיין אינו רואה את עצמו כזקוק לטיפול, ולפיכך אין המלצה לגביו.
הסניגורים טענו לפנינו כל שניתן בכל הנוגע לנסיבות האישיות של מרשיהם. בא-כוח המשיב 1 ביקש כי נדחה את הדיון על מנת לבחון את המשך התנהגותו של מרשו בכלא, ובאת-כוח המשיב 2 הגנה על עמדת מרשה כי יש ביכולתו להיגמל מהתמכרותו לסמים בכוחות עצמו. בין היתר, ביססה טיעונה זה על העובדה שהמשיב 2 כבר נקי מסמים בכל תקופת מאסרו, וככל הנראה נגמל גמילה פיסית.
לאחר שמיעת טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין ערעור המדינה להתקבל. המעשה שהמשיבים הורשעו בביצועו הינו חמור ביותר ואוּפיין באלימות אכזרית, כאשר השניים הגיעו לביתו של המתלונן, לא שעו לנכונותו למסור את ארנקו, כדי שירפו ממנו, וחבלו בו חבלה קשה. אין ספק שמעשים אלה היו ראויים לענישה מכבידה של מאסר לתקופה ממושכת. צדקה השופטת של בית המשפט קמא בקביעתה כי יש מקום להתחשב ברקע ובנסיבות האישיות של המשיבים, אך בעונש שנגזר ניתן משקל מופרז לנסיבות אלה. לפיכך ראינו מקום להחמיר בעונשם של המשיבים. המשיב 1 אכן מגלה נכונות לעלות על דרך המלך ולהשתקם, אך אלה הם סימנים ראשונים בלבד. מכלול הנסיבות מצביע על כך שגם לשם השגת מטרה זו ראוי הוא כי התקופה בה ישב בכלא תאפשר לו להשתלב בטיפול גמילה שם. כפי שנמסר לנו טיפול כזה מחייב שהייה של שנה לפחות במסגרת הטיפול שניתן, ואילו המשיב 1 עומד בפני שחרור בעוד מספר חודשים.
אשר על כן החלטנו לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשם של המשיבים. בשים לב לכך שכערכאת ערעור איננו נוהגים למצות את הדין בהתערבותנו להחמרה בעונש החלטנו להעמיד את עונשו של המשיב 1 על 36 חודשי מאסר בפועל, ועונש המאסר על תנאי יישאר בעינו. ואילו על המשיב 2 יוטל עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, ועונש המאסר על תנאי שהושת עליו יעמוד בעינו.
ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ב (5.9.2002).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
______________________
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il