פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 6941/01

מדינת ישראל נ. חיים פינטו

ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בגין עבירות של החזקה ונשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 18/03/2002 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 6941/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות נשק ותחמושת — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בגין עבירות של החזקה ונשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 6941/01 — מדינת ישראל נ. חיים פינטו

ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בגין עבירות של החזקה ונשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

המדינה ערערה על קולת העונש שנגזר על חיים פינטו בבית המשפט המחוזי (6 חודשי עבודות שירות) בגין החזקת נשק מסוג M16 וקשירת קשר למכירתו. המדינה טענה כי העונש אינו משקף את חומרת העבירה ויוצר פער בלתי מוצדק מול עונשו של אחיו, שנדון ל-21 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, בקובעו כי החזקת נשק וניסיון למכירתו מהווים סכנה ממשית לציבור, וכי יש לתת משקל בכורה לאינטרס ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. העונש הוחמר ל-36 חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע כי עבירות נשק הן חמורות ומסוכנות, ולכן העונש חייב להיות מרתיע. במקרה זה, העונש המקורי היה קל מדי ולא תאם את חומרת המעשים או את העונש שקיבל שותפו של הנאשם.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים ד' ביניש, י' אנגלרד, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין ממרץ 2002

ניתוח פסק הדין

תובעים

נתבעים

  • חיים פינטו

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העונש שנגזר בערכאה הראשונה חורג במידה ניכרת מרמת הענישה המקובלת בעבירות נשק.
  • המשיב היה הרוח החיה בביצוע הקשר למכירת הנשק.
  • קיים פער בלתי מוצדק בין עונשו של המשיב לבין עונשו של אחיו (שותפו לעבירה) שנדון ל-21 חודשי מאסר בפועל.
טיעוני ההגנה
  • יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב.
  • קיימים מקרים בהם בתי המשפט התחשבו בנסיבות אישיות גם בעבירות נשק.
  • המשיב הודה בעובדות וחסך זמן שיפוטי.
מחלוקות עובדתיות
  • מידת מעורבותו של המשיב כ'רוח החיה' בביצוע העבירה לעומת אחיו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המשיב בעובדות כתב האישום
  • תסקירי שירות המבחן

תגיות נושא

  • עבירות נשק
  • ענישה
  • אחידות הענישה
  • הרתעה

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
20
חודשי מאסר על תנאי
16
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 441/00
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בחיפה

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6941/01 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: חיים פינטו ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.5.01 בת"פ 441/00 שניתן על ידי כבוד השופט ר' שפירא בשם המערערת: עו"ד מיכאל קרשן בשם המשיב: עו"ד גלעד משה פסק-דין המדינה מערערת על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו נגזר על המשיב עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-10 חודשי מאסר על תנאי עקב הרשעתו בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א)(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, וכן בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין. על פי המיוחס למשיב בכתב האישום שבעובדותיו הודה, החזיק המשיב ברשותו ונשא נשק מסוג רוס"ר 16M ללא רשות כדין. בחודש אוקטובר 2000, או בסמוך לכך קשר המשיב קשר עם אחיו שהיה חייל בשירות סדיר, לסחור בנשק הנ"ל ולמסור את החזקה בו לאחר, תמורת סכום של 13,000 ש"ח. בתאריך 31/10/00 שלח המשיב את אחיו הצעיר ממנו במכוניתו, ומסר לו את הנשק כדי שזה ימכור אותו כפי שסוכם מראש בין המשיב לבין האחר. האח אמנם נטל את מכוניתו של המשיב הגיע למקום מפגש שנקבע, מכר את הנשק ומסר את החזקה בו תמורת סך של 9,000 ש"ח. לאחר שנמחקה מסעיפי האישום בכתב האישום המקורי עבירת הסחר בנשק שלא כדין, הודה המשיב בעובדות האמורות והורשע כאמור. בגוזרו את דינו של המשיב ציין בית המשפט קמא בגדר שיקוליו את העונשים המקובלים בעבירה מן הסוג בה הורשע המשיב, אך נתן משקל רב לכך, שבעברו של המשיב אין הרשעות קודמות משמעותיות, והוא התייחס במיוחד לנסיבות האישיות של המשיב ומשפחתו. השופט קמא ראה בעבירות בהן הורשע המשיב מעידה חד-פעמית ומטעם זה הקל עמו, ונמנע מלהטיל עליו מאסר לריצוי בין כותלי הכלא. בערעור שלפנינו הצביע בא-כוח המדינה על קולתו של העונש, החורג במידה ניכרת מרמת העונשים המוטלים בדרך כלל בעבירות הקשורות בנשק ובנשיאתו. הוא מיקד את טיעוניו בכך שהמשיב היה הרוח החיה בביצוע הקשר למכירת הנשק, וכן עמד על כך כי אחיו הצעיר של המשיב נידון בבית הדין הצבאי ל-21 חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון, בגין מכירת אותו נשק, אף-על-פי שפעל בעניין זה בשליחותו של המשיב. לפיכך ביקש מאתנו לגזור על המשיב עונש זהה לזה שהוטל על האח. הסניגור מצידו עמד על כך כי אף שרמת הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג הנידון היא בדרך כלל גבוהה יותר, הרי היו גם מקרים שבהם בתי המשפט התחשבו בנסיבות האישיות של העבריין גם בעבירות של החזקה ונשיאה של נשק. לטענתו נסיבותיו האישיות של המשיב שלפנינו מצדיקות אף הן התחשבות לקולא. לאחר שבחנו את הטענות, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. גם אם נביא בחשבון כי המערער לא הודה בעבירת הסחר, הרי המעשים שהודה בביצועם הם חמורים ביותר, ומחייבים תגובה עונשית הולמת ומרתיעה. החזקה ונשיאה של נשק מסוגM16 , משך תקופה העולה על שנתיים ימים, ופעולות יזומות שנעשו ע"י המשיב לקראת מכירתו של נשק זה, יש בהן כדי להצביע על סכנה רבה, ואלמלא סוכלה פעולת המכירה עת נתפס הנשק ע"י סוכן, עלול היה הנשק להגיע לידיהם של אנשים המסכנים את בטחון הציבור, בין על דרך של פעולות חבלניות, או על דרך של מעשים פליליים המסכנים חיי אדם. בבואו להעניש על ביצוע עבירות מסוג זה, על בית המשפט לתת משקל הולם לאינטרס הציבור בהרתעה גם אל מול הנסיבות האישיות של העבריין. איזון ראוי זה לא נעשה במקרה שלפנינו. עוד יש להביא בחשבון כי הפער בין העונש שנגזר על אחיו של המשיב לבין העונש שנגזר על המשיב הוא בלתי מוצדק, גם אילו היה ממש בטענת הסניגור כי לא הוכח שהמשיב היה הרוח החיה בביצוע העבירות. שני האחים היו מעורבים בעבירה חמורה, הנשק היה מלכתחילה בידי המשיב שהוא האח המבוגר, והוא האיש אשר ניהל את המשא ומתן למכירתו, ואף שלח את אחיו במכוניתו שלו עם הנשק שמסר לידיו. על רקע עובדות אלה מחייב הכלל בדבר אחידות הענישה שלא ליצור פער בין המשיב לאחיו. נוסיף עוד כי לא נעלמו מאיתנו נסיבותיו האישיות של המשיב כפי שבאו לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן, ואף ערים אנו לפתח שנפתח לדעת שירות המבחן לקראת נסיון שיקום מצד המשיב, אולם נסיבות אלה אינן יכולות לעמוד אל מול החומרה והסכנה הנשקפת מן העבירות שבהן הורשע, ומן הצורך להרתיע את הרבים. אשר על כן החלטנו לקבל את ערעור המדינה ולגזור על המשיב עונש של 36 חודשי מאסר מהם 20 חודש לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור את העבירות בהן הורשע וכל עבירה שהיא פשע. 21 הימים בהם היה המשיב נתון במעצר ינוכו מתקופת המאסר בפועל. ניתן היום, ה' בניסן תשס"ב (18.3.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור 01069410.N06 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il