ע"פ 6881/06 — פרקליטות המדינה נ. אלכסיי דודקין

פסק-דין בתיק ע"פ 6881/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6881/06 ע"פ 7092/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת בע"פ 6881/06 והמשיבה בע"פ 7092/06: פרקליטות המדינה נ ג ד המשיב בע"פ 6881/06 והמערער בע"פ 7092/06: אלכסיי דודקין ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.6.06 בתפ"ח 1014/04 שניתן על-ידי כבוד השופטים ו' מרוז, ר' כץ וא' ואגו תאריך הישיבה: ז' בניסן התשס"ז (26.3.07) בשם המערערת בע"פ 6881/06 והמשיבה בע"פ 7092/06: עו"ד יעל שרף בשם המשיב בע"פ 6881/06 והמערער בע"פ 7092/06: עו"ד גיל שפירא מתורגמן: אניה אסאס פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המשיב בע"פ 6881/06 (הוא המערער בע"פ 7092/06) (להלן: הנאשם) נמצא אשם בשורה של עבירות אינוס ומעשי תקיפה שבוצעו כלפי חברתו לשעבר, לאחר שזו נפרדה ממנו. בית-המשפט קמא קבע כי נתק זה בא על רקע סירובה של המתלוננת לקיים עימו יחסי-מין. במספר הזדמנויות, כך פסק בית-המשפט, אנס המשיב – הנאשם את המתלוננת. בשתי הזדמנויות ביצע את מעשיו, כך נמצא, באיומי סכין. פעמיים תקף אותה עד שאבדה את הכרתה ובהזדמנות אחרת, ביצע בה מעשים מגונים. הוא הורשע בשלוש עבירות של אינוס, שתי עבירות של איומים, ארבע עבירות של תקיפה ועבירה של מעשים מגונים. בית-המשפט המחוזי גזר את עונשו של הנאשם לחמש שנות מאסר בפועל ולעונש של מאסר מותנה. המדינה מערערת כנגד קולת העונש שנגזר על הנאשם, הנאשם משיג על עצם ההרשעה. הוא טוען לסתירות רבות בגירסת התביעה. אף בלא התערבות ערכאת הערעור בממצאי המהימנות ובהסתמך על ממצאי בית-המשפט קמא ראוי היה, לדעתו, לזכותו. המדובר, כך הוא מסביר, במערכת יחסים רומנטית בין שני צעירים. הייתה זו מערכת בוסרית שהתאפיינה ביצרים וסערת רגשות. בכך יש כדי לשמש להקלת עונשו – לשיטתו. בית-המשפט קמא, כך טוען הנאשם, התעלם מעדויות שבאו במשפט, ושהיה בהן כדי לשלול גירסתה של המתלוננת. בית-המשפט המחוזי עצמו, התרשם, לטענתו של הנאשם, ולא פעם אחת, כי המתלוננת אינה דוברת אמת. הסברים שהציע בית-המשפט, אין בהם די, לשיטת הסניגור. אין גם די, לדעתו, בהתרשמות בית-המשפט מן העדויות, שכן התרשמות זו אין לה בסיס ראייתי. אשר לעונש סבור הסניגור, כי ראוי להקל עם הנאשם. במועד האירוע היה קטין ולולא ההשתהות בהגשת כתב-האישום היה נדון כקטין. זהו עונש מאסר ראשון לנאשם. תסקיר שירות המבחן מעיד על תפקודו התקין בכלל. נציגת המדינה, בעיקרי טעוניה ובטענותיה בפנינו, סבורה כי אין להתערב בהכרעת-הדין. המדובר, כך היא מציינת, בתיק של מהימנות. בית-המשפט התרשם מאופיו של הנאשם ומאופיה של המתלוננת, הוא היה ער לאישיות המורכבות שלה ולא פטר עצמו מלבחון את הגירסה לפרטיה, וליישב את הסתירות. היתרון שיש לערכאה המבררת במקרה זה – הוא בולט לדעת המדינה. יחד עם זאת, מלינה המדינה כנגד קולת העונש. היא סבורה כי העונש שהוטל על הנאשם אינו הולם את חומרת המעשים בהם הורשע ואת הנסיבות בהן בוצעו המעשים. יחסו האובססיבי כלפי המתלוננת מלמד, לדעת המדינה, על מסוכנותו של הנאשם. העובדה שהמעשים חזרו ונשנו הוליכו לתגובה נפשית קשה אצל המתלוננת כמו שעולה מתסקיר הקורבן שהוגש. גם גילו הצעיר של המשיב – כך סבורה המדינה – אין בו כדי להצדיק את קולת העונש. תסקיר המבחן מלמד, כך מציינת המדינה, כי המתלוננת אינה מצליחה לשקם את חייה. 2. לא מצאנו מקום להתערב בהכרעת-הדין. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי מהימנות ועל התרשמותו מן העדים שבאו בפניו, והוא מעוגן בחומר הראיות. בית-המשפט נתן דעתו לטענות הסנגוריה בדבר סתירות ופרכות בגירסת התביעה והכריע בהן. אין כל עילה להתערב במסקנותיו של בית-המשפט ואין בטענותיו של הנאשם כדי להשמיט את הקרקע מתחת להרשעה. יצויין גם כי הנאשם הודה, במסגרת החקירה, בשני מקרי אינוס. לטענתו ההודאה לא ניתנה מרצון טוב וחופשי בשל הבטחה פסולה שניתנה לו על-ידי החוקר. טענה זו עליה, חזר הסניגור בעיקרי הטיעון שלו, ועימה גם העובדה שההודאה לא נגבתה בשפת אימו של הנאשם צריכה, לדעת הסניגור, להביא לפסלותה. אין לקבל טענה זו. בית-המשפט המחוזי מצא סימן וראיה לכך שאמרותיו של הנאשם לא נבעו מהבטחה שישוחרר ממעצרו והרושם שעלה מן האמרות היה כי הן מעידות על בקיאות הנאשם בפרטי המעשים, וכי יש לסמוך על האמור בהן. אשר לעונש, צודקת המדינה בטענתה כי אין בו כדי לבטא כראוי את החומרה הקשה במעשיו של הנאשם. המדובר בשרשרת של עבירות חמורות, נגועות באלימות ובאכזריות – מעשים שהסבו נזק נפשי חמור למתלוננת. במעשיו מעיד הנאשם על עצמו ועל מסוכנותו. יש לפיכך להחמיר בעונשו. עם זאת, כיוון שהמדובר בקביעת העונש במסגרת ערעור ובהתחשב גם בגילו הצעיר של הנאשם, בעת ביצוע העבירות, לא מצאנו לראוי למצות עם הנאשם את הדין. ערעור המדינה מתקבל ועונש המאסר שנגזר על הנאשם יעמוד על שבע שנים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. עונש המאסר המותנה יעמוד בעינו. ערעורו של הנאשם – נדחה. ניתן היום, ז' בניסן התשס"ז (26.3.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06068810_P01.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il