פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6670/96
ע"פ 7580/96
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער בע"פ 6670/96 חיים שמריהו
והמשיב בע"פ 7580/96
נ ג ד
המשיבה בע"פ 6670/96 מדינת ישראל
והמערערת בע"פ 7580/96
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים בת.פ. 25/96 מיום 11.9.96
שניתן על ידי כבוד השופטת י' צור
תאריך הישיבה: ו' באייר תשנ"ז (13.4.97)
בשם המערער: עו"ד ש' פסקא
בשם המשיבה: עו"ד א' כרמל
פ ס ק - ד י ן
המערער הורשע בהריגה ובחבלה חמורה - עבירות לפי סעיפים 298 ו333- לחוק העונשין, התשל"ז1977- ונדון ל6- שנות מאסר מהן ארבע שנים בפועל ושנתיים על-תנאי, כן נפסל רשיון הנהיגה הציבורי שלו לצמיתות ורשיונות הנהיגה האחרים נפסלו לתקופה של 12 שנים. הוא מערער בפנינו הן על הרשעתו והן על גזר-דינו. המדינה ערערה אף היא על קולת העונש. שני הערעורים נדונו במאוחד.
ביום 28.10.95 נהג המערער באוטובוס של אגד מירושלים לעין גדי. במורד הכביש בסמוך לצומת מצפה יריחו, בעקומה חדה שמאלה, איבד המערער את השליטה באוטובוס. הרכב סטה לשמאל הדרך ומיד לאחר מכן לימינה, התדרדר לואדי שמימין לכביש והתהפך. בתאונה נהרגו 8 מנוסעי האוטובוס ו10- נפצעו קשה.
בפסק דין מפורט ומנומק היטב שטחה השופטת המלומדת של בית המשפט קמא את פרטי התרשלותו החמורה של המערער וקבעה כי המערער נסע במהירות מופרזת לאורך מסלול נסיעתו, ובפרט לפני שנכנס לשלב המצוקה של ההחלקה, ובעת ההחלקה עצמה. מסלול הנסיעה בכביש התאונה היה בירידה תלולה המסתיימת בעקומה תלולה אף היא ובה ארעה התאונה הקטלנית.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נקבע כי המערער נהג במהירות מופרזת, בהכירו את תנאי הדרך, וביודעו שהירידה מסתיימת בעקומה מסוכנת. הנסיעה הייתה בשעת לילה, במזג אויר סגרירי, כשעננות כיסתה את השמים, נראו ברקים וגשם קל החל מטפטף. היה זה גשם ראשון אשר בעטיו היה הכביש חלק דבר שהוסיף סיכון לתנאי הדרך.
השופטת קבעה עוד כי נהיגתו של המערער העידה עליו כי גילה אי-אכפתיות לסכנה כשהיה מודע לאפשרות התוצאות הקטלניות שנהיגתו עלולה להביא, ואף על פי כן נהג כאמור, מתוך זלזול ונטילת סיכון. מטעם זה הרשיעה את המערער בעבירת הריגה.
על הרשעה זו הוגש הערעור מטעם המערער, ובא כוחו המלומד, עו"ד פסקא, עשה כל שביכולתו כדי לשכנענו כי טעתה השופטת קמא בהרשיעה את מרשו בעבירת הריגה.
שקלנו את טענותיו של הסניגור המלומד ולא מצאנו בהן ממש. המערער נהג בליל התאונה, עובר לתחילת ההחלקה במהירות העולה על 100 קמ"ש, בכביש בו המהירות המכסימלית המותרת היא 80 קמ"ש, ובמצב בו תנאי הדרך שהיו מוכרים לו, תנאי מזג האויר והירידה התלולה חייבו נהיגה במהירות נמוכה במידה ניכרת. כל אלה - בהצטברותם - הצדיקו את קביעת בית המשפט קמא, לפיה נהג המערער תוך פזיזות כמשמעותה בחוק העונשין - היינו מתוך קלות דעת המתבטאת בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, ובכך עבר עבירה של הריגה.
אשר על כן, דין הערעור על ההרשעה להידחות.
בערעורו על חומרת העונש העלה בא כוח המערער טענות הנוגעות לנסיבותיו האישיות של מרשו. בין היתר ציין את העובדה שהמערער נהג למעלה מ30- שנה ולא עבר עבירות תעבורה חמורות. הוא ציין את צערו הכן של המערער על האסון הכבד שאירע, את הפגיעה הפיזית והנפשית שנפגע המערער עצמו מהתאונה ואת פסילת רשיון הנהיגה הציבורי לצמיתות מרצונו.
מנגד טען בא כוח המדינה כי נסיבותיה החמורות של התאונה מחייבות החמרה בעונש, בהתחשב בתוצאה הקשה שנגרמה, ובמיוחד בהתחשב באחריות המוטלת על כתפיו של נהג רכב ציבורי שבידיו הופקדו חייהם של עשרות אנשים. עוד עמד בא כוח המדינה על הצורך להחמיר בענישה בעבירות הקשורות בתאונות קטלניות, כדי שבתי המשפט יעבירו מסר ברור וחד משמעי של הרתעה לנהגים עבריינים.
אכן נוכח האובדן הכואב של חיי אדם יש לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע את ההרג המתמשך בדרכים. בתי המשפט מצווים אף הם להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים. עליהם לעשות הכל כדי להרתיע - בעונשים מחמירים - נהגים אשר נוהגים תוך זלזול ואי אכפתיות ומסכנים חיי אדם מדי יום בכבישי הארץ. על אחת כמה וכמה יש לנקוט אמת מידה מחמירה כאשר מדובר בנהג ברכב ציבורי האחראי לחייהם של עשרות נוסעים שהפקידו חייהם בידיו.
השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי עמדה בגזר דינה על השיקולים הללו והדגישה כי מן הראוי שהמסר שיצא מבית המשפט הוא מסר של ענישה מכאיבה וקשה שיהיה בה כדי לתרום להרתעתם של נהגים הנוהגים בפזיזות וחוסר אחריות, ועמדה על הצורך לתת ביטוי בעונש לרמת הזהירות הגבוהה במיוחד הנדרשת מנהג של רכב ציבורי. לפיכך גזרה עונש מאסר שהוא מן העונשים הגבוהים שהוטלו עד כה בגין עבירה מן הסוג שהמערער הורשע בה.
אם נמנענו מלהעלות את עונש המאסר שהוטל על המערער, אין זאת אלא משום שבעונש שהטיל נתן בית המשפט המחוזי ביטוי לצורך להעלות את רף הענישה, הן בכך ששלל את רשיון הנהיגה של המערער לתקופה משמעותית ואף פסל אותו מלנהוג ברכב ציבורי לצמיתות, והן בכך שהטיל על המערער תקופת מאסר משמעותית. בנוסף לכך, משום שאין זה מדרכו של בית משפט זה להחמיר בעונשן של נאשם, אלא אם שגה בית משפט קמא וסטה באורח ניכר ממידת הענישה הראויה.
אשר על כן, לא ראינו להתערב בגזר הדין ושני הערעורים על העונש נדחים.
ניתן היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק נאמן למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96066700.N01
חכ/