פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6584/99
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער: אלכסנדר אברמוב
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
תאריך הישיבה: ו' באדר תשס"א (1.3.01)
בשם המערער: עו"ד נ' שביט
בשם המשיבה: עו"ד ד' זכריה
בשם שירות המבחן: גב' אדווה פרויד
פ ס ק - ד י ן
המערער הוא חרש-אילם שקיים מסגרת חיים משותפת עם בת-זוג שאף היא חרשת-אילמת. לבני הזוג נולדה בת. לאחר שבת-זוגו נפרדה ממנו חטף המערער את בתו, בהיותה כבת שנה, מרשות אמה. הוא הוביל את התינוקת לדירתו ולאחר שנעל את הדירה ניצב בחלון כשהוא מחזיק בבתו, בג'ריקן דלק ובגפרורים, ואיים להצית את הילדה ואת עצמו אם בת-זוגו לא תתרצה לשוב ולחיות עמו. כל זאת עשה המערער תוך הפרת צו שיפוטי שאסר עליו להטריד את מנוחת בת-זוגו ובתם. בשל מעשים אלו הורשע המערער, על-פי הודאתו בעובדות, בעבירות חטיפה לשם סחיטה באיומים, סחיטה באיומים והפרת הוראה חוקית. בית משפט המחוזי גזר על המערער ארבע שנות מאסר בפועל ו12- חודשים מאסר על-תנאי.
הערעור שלפנינו הוא על חומרת עונש המאסר. טענת הסניגורית היא כי בשל המוגבלות שממנה סובל המערער נגרם לו סבל מיוחד במאסר; אין לו קשר עם אסירים אחרים, אין לו תקשורת עם אנשים מחוץ לבית הסוהר והוא גם מתקשה להשתלב בפעילויות הרגילות של אסירים. בשל נסיבות אלה, והעובדה שזהו מאסרו הראשון, ביקשה הסניגורית להקל בעונשו.
לא ביקשנו מן המדינה להשיב על הערעור. השופטת המלומדת כתבה גזר דין מפורט ומנומק היטב. עולה מנימוקיה כי היתה ערה ומודעת לכך שבשל מוגבלותו, יגרום עונש המאסר למערער סבל גדול במיוחד, ומתוך התחשבות בשיקול זה החליטה להסתפק בארבע שנות מאסר בשל עבירות שעל-פי מהותן חייבו והצדיקו הטלת עונש חמור יותר.
אנו דוחים את הערעור. עם זאת נבקש לשוב ולהפנות את תשומת לבם של שלטונות בית הסוהר לכך שבשל מוגבלותו זקוק המערער לתשומת לב מיוחדת של הגורמים המטפלים.
ניתן היום, (ו' באדר תשס"א (1.3.01).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99065840.F01