פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 6476/99

אייזיק צלאבייב נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש (מאסר ופיצויים) בגין עבירת מעשה מגונה, בטענה לפער בלתי מוצדק בענישה בהשוואה למעורבים אחרים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 10/01/2000 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 6476/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מעשים מגונים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת העונש (מאסר ופיצויים) בגין עבירת מעשה מגונה, בטענה לפער בלתי מוצדק בענישה בהשוואה למעורבים אחרים.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 6476/99 — אייזיק צלאבייב נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש (מאסר ופיצויים) בגין עבירת מעשה מגונה, בטענה לפער בלתי מוצדק בענישה בהשוואה למעורבים אחרים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בביצוע מעשה מגונה בנערה כבת 14 יחד עם אחרים. הוא נידון לשנתיים מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסך 5,000 ש"ח. בערעורו טען המערער כי קיים פער בלתי מוצדק בין עונשו לבין העונשים הקלים שקיבלו שותפיו לעבירה, אשר נשפטו בבית משפט לנוער. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי הפער בענישה מוצדק בשל גילו הבוגר של המערער (18) לעומת האחרים, חומרת מעשיו הספציפיים, העובדה שביצע את המעשים פעמיים, והיעדר חרטה מצדו. בית המשפט ציין כי העונש שנגזר נוטה לקולא ואינו חמור בנסיבות העניין.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע כי לא ניתן להשוות את עונשו של המערער לעונשי שותפיו, כיוון שהוא היה מבוגר מהם, מעשיו היו חמורים יותר, והוא לא הביע חרטה על מעשיו.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים י' זמיר, ט' שטרסברג-כהן, י' אנגלרד
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מינואר 2000

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אייזיק צלאבייב

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • מעשיו של המערער היו החמורים ביותר מבין המעורבים.
  • המערער היה הבוגר שבחבורה (בן 18) בעוד האחרים היו קטינים.
  • המערער פגע במתלוננת פעמיים ולא חדל ממעשיו למרות תחינותיה.
  • העונש שנגזר נוטה לקולא ואינו חמור בנסיבות העניין.
  • היעדר חרטה והפנמה מצד המערער מעידים על מסוכנותו.
טיעוני ההגנה
  • קיומו של פער ענישה בלתי מוצדק בין המערער לבין המעורבים האחרים שנדונו בבית משפט לנוער לעונשים קלים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הפער בענישה בין המערער לבין שותפיו לקטינים מוצדק בנסיבות העניין.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עובדות המקרה כפי שנקבעו בערכאה הראשונה.
  • גילו של המערער (18) לעומת גילם של יתר המעורבים.
  • התנהגות המערער במהלך האירוע (חזרה על המעשים לאחר שהמתלוננת ברחה).

תגיות נושא

  • עבירות מין
  • מעשה מגונה
  • פער בענישה
  • ענישה פלילית

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
24
חודשי מאסר על תנאי
24
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
5000

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 281/98
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בחיפה

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6476/99 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער: אייזיק צלאבייב נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.9.9 בת"פ 281/98 שניתן על-ידי כבוד השופטים: מ' נאמן, ש' שטמר ור' ג'רג'ורה תאריך הישיבה: ג' בשבט תש"ס (10.1.00) בשם המערער: עו"ד בראונר עדי בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר פסק-דין המערער הורשע בעשיית מעשה מגונה בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב) + (5) לחוק העונשין ונדון לשנתיים מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי וכן חויב לשלם פיצויים למתלוננת בסך 5000 ש"ח. הערעור סב על תקופת המאסר בפועל שהוטל עליו ועל הפיצויים בהם חויב. המעשים המהווים את העבירה הם קשים וחמורים. המערער יחד עם אחרים רדפו אחרי המתלוננת שהיתה כבת 14, תפסוה וגררוה לבית נטוש. המערער הפילה בכוח, השכיב אותה וניסה להפשיטה. הנערה הצליחה לברוח. הנערים והמערער בתוכם רדפו אחריה, חלקם על אופניים, תפסו אותה שוב גררו אותה לבית הנטוש. המערער השכיבה בכוח הרים את חולצתה, נגע בה בחלקי גוף שונים ועשה בה מעשים מגונים. גם האחרים עשו בה מעשים מגונים הנופלים בהרבה בחומרתם ממעשיו של המערער. על מעשיהם הועמדו הם לדין בבית משפט לנוער ונדונו לעונשים קלים של חתימה על התחייבות ופיצוי כספי קטן, 500 ש"ח. טענתו העיקרית של הסניגור המלומד היא הפער בענישה - הבלתי מוצדק לטענתו - שבין הנערים האחרים לבין המערער. פער בענישה הוא אמנם שיקול בין שיקולי הענישה, אבל אינו שיקול יחיד. אכן, בענייננו הפער הוא משמעותי, אלא שיש לו הסברים מניחים את הדעת הנובעים מן ההבדל בין המערער לבין האחרים. המערער היה באותה עת כבן 18 שנה ואילו האחרים היו צעירים ממנו במספר שנים, בין שנתיים לארבע שנים. מכאן, שהמערער היה הבוגר שבחבורה ובהתחשב בגילו ובגיל המשתתפים האחרים, פער הגילים ביניהם הוא בהחלט משמעותי. מעשיו של המערער היו החמורים ביותר. הוא פגע במתלוננת באופן קשה, פעמיים. היה לו זמן להתעשת כשהיא ברחה. הוא לא עשה כן ובצע בה את זממו על אף תחינותיה שיניח לה לנפשה. מעשיו במתלוננת מצביעים על זלזול באדם ובכבודו ועל העדר חמלה ורחמים. יחסו לאירוע לאחר מעשה אינו מעיד על הפנמה וחרטה, דבר המצביע על מסוכנותו. האחרים, הביעו חרטה ונכנסו למסגרת טיפולית יעילה. הם נדונו בבית משפט לנוער והקריטריונים לענישה שם, שונים הם. העונש כשלעצמו אינו חמור והוא נוטה לקולא. לזכותו של הסנגור יאמר שגם הוא אינו סובר אחרת. הנסיבות האישיות ויתר הנסיבות שהסנגור הדגישן, אינן יכולות להניענו להקל בעונשו של המערער. הנזק שנגרם למתלוננת חמור עד למאוד, היא מקבלת טיפול נפשי הכרוך בהוצאה כספית ועתידה מי יישורנו. במצבה, הפיצויים שחויב בהם הם סמליים. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. ניתנה היום, ג' בשבט תש"ס (10.1.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99064760.J02