ע"פ 6343/02 — סימון (חיים) אוחיון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6343/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6343/02 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות המערער: סימון (חיים) אוחיון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת.פ. 40089/01 שניתן ביום 3.6.02 על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: כ"ג באדר ב' תשס"ג 27/3/03 בשם המערער: עו"ד סיגל דבורי בשם המשיבה: עו"ד שרית טובבין פסק-דין השופט י' טירקל: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערער על פי הודייתו בעבירות של סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במירמה וכן התחזות כאחר, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ונהיגה בזמן פסילה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, פיתה המערער את המתלוננת להצטלם בערום כשהוא מבטיח לה תשלום של 150,000 ₪ עבור התצלומים, שאותם היה אמור, לדבריו, להפיץ בחו"ל בלבד, תמורת תמלוגים. לאחר מכן, איים על המתלוננת שיראה את התמונות לילדיה ולמשפחתה. קיבל ממנה סכומי כסף שהסתכמו ב- 25,000 ₪ לערך. במועד אחר נפגש עם המתלוננת, שבאה לפגישה במכוניתה, התיישב בכסא הנהג והחל בנסיעה, בזמן שהיה פסול מלקבל רשיון נהיגה. מאוחר יותר, כאשר נעצר על ידי שוטר, התחזה כאחר. המערער הודה בעבירות אלה והורשע ואז ביקש לצרף עשרה תיקים שתשעה מהם ענינים עבירות גניבה ממעביד, בסכומים של כמה עשרות אלפי שקלים, ותיק אחד ענינו קבלת דבר במירמה. על כל אלה גזר בית המשפט המחוזי על המערער מאסר לתקופה של שלוש שנים לריצוי בפועל ומאסר לתקופה של 18 חודשים על תנאי. עוד הפעיל בית המשפט המחוזי מאסר מותנה לתקופה של 24 חודשים שהיה תלוי על המערער, מחציתו בחופף לעונש המאסר שנגזר ומחציתו במצטבר. כמו כן חייב אותו לפצות את המתלוננת בסכום של 25,000 ₪. המערער מערער על חומרת עונשו. 2. בנימוקי ערעורה המפורטים וכן בטיעוניה לפנינו עמדה באת כוח המערער על כך שהעונש נגזר אחרי שחלפו יותר מ-4 שנים אחרי שנעברו העבירות, ושנתיים אחרי שנעברו העבירות שפורטו ברשימת הצירוף. עוד ציינה את "הסכמתה המלאה" של המתלוננת לצילומים, שניתנה אחרי היכרות עם המערער, וכן את העובדה שהחזיר לה את כספה. עוד עמדה בפירוט על נסיבותיו האישיות – היום סמוכים על שולחנו של המערער 5 ילדים קטנים - על העובדה שהמערער הוא נפגע עבודה והוא נכה קטוע זרת כף יד שמאל ועל פציעתה של אשתו. לכך הוסיפה כי, מכל מקום, העונשים שנגזרו על המערער יש בהם משום חריגה מרמת הענישה המקובלת לעבירות כאלה. 3. לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהוטל. באת כוח המערער טרחה ועמלה הרבה כדי לשכנענו שיש הצדקה להקלה בעונש. אין אנו סבורים כך. לדעתנו, איזן בית המשפט המחוזי היטב בין השיקולים לחומרה ולקולה ולא החמיר עם המערער יותר מן המידה הראויה. 2. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ג באדר ב' תשס"ג (27.3.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02063430_M01.doc- /מפ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il