פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6331/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
המערערת: אלונה קליין
נגד
המשיבים: 1. עו"ד אמנון בן דרור כונס נכסים
2. איזידור קליין
ערר על פי פקודת בזיון בית משפט
המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.7.01
בתיק בש"א 7116/01
תאריך הישיבה: ו' באב התשס"ב (15.7.2002)
בשם המערערת: עו"ד זאב ולנר; עו"ד שאול נבוני
בשם המשיב מס' 1: עו"ד אמיר אייבשקובסקי
בשם המשיב מס' 2: בעצמו
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
1. המערערת והמשיב 2 (להלן - המשיב) נשאו זה לזו (ביום 20.3.79) ולהם חמישה ילדים. בין בני הזוג פרץ משבר ואין הם חיים עוד יחדיו מזה שנים רבות. המשיב הגיש תביעה לפירוק שיתוף כנגד המערערת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 2330/90), במסגרתה עתר לפירוק השיתוף בבית המגורים. בית המשפט (סגן הנשיא מ' אילן) הורה (ביום 13.4.95) על פירוק השיתוף בבית בדרך של מכירה. עורכי הדין של הצדדים מונו ככונסי נכסים לצורך ביצוע המכירה. ערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 3372/95) נדחה על-ידי בית משפט זה (ביום 28.2.96).
2. לאחר שהמערערת סירבה לשתף פעולה עם כונסי הנכסים, פנו המשיב ועו"ד א' בן דרור לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות (בש"א 52613/99). הם ביקשו כי בית המשפט יורה למערערת לפנות את הבית. בית המשפט (השופטת ש' גדות) הורה (ביום 11.12.2000) למערערת לפנות את הבית עד ליום 11.3.2001. המערערת לא פינתה את בית המגורים. לאור זאת הגישו המשיבים בקשה על-פי פקודת בזיון בית-המשפט (בש"א 7116/01). בית המשפט (השופטת ש' גדות) נעתר לבקשה (ביום 8.7.2001) והורה למערערת לפנות את הבית, ולא - יוטל עליה קנס בסך 750 ש"ח לכל יום של הפרה (החל מיום 8.8.2001).
3. על החלטה זו מונח הערעור שלפנינו. שמענו את טענות הצדדים. הצענו להם לבוא בדברים על מנת לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת ביניהם באופן מוסכם, כך שיימצא דיור נאות למערערת. הצדדים הודיעו לנו על חוסר יכולתם להגיע להבנה הדדית. משכך, יש לדון בערעור לגופו. דין ערעור זה להידחות. מאז הורה בית המשפט המחוזי על פירוק השיתוף בבית על דרך של מכירה אין יכולת לממש החלטה זו. האשמה לכך מצויה אצל המערערת. כונסי הנכסים הציעו לה מגוון רחב של אפשרויות דיור חלופי. היא סירבה לכל הצעה בעניין. בית המשפט המחוזי עיכב את מועד הכניסה לתוקף של החלטותיו כדי שהמערערת תמצא דיור חלופי. היא לא עשתה כן. בכך מונצח מצב דברים שבו המערערת ובתה מתגוררים בבית המגורים (שהוא בן שבעה חדרים) בעוד שהמשיב מתגורר מחוצה לו עם ארבעת ילדיהם האחרים של בני הזוג, בלא כל יכולת לפרק את השיתוף בדירת המגורים. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמערערת הצהירה כי תעשה הכל כדי שהבית לא יימכר, ואף הודתה כי נקטה בהליכים משפטיים שונים כדי לסכל את הליכי המכירה (עמ' 25 להחלטת בית המשפט המחוזי בבש"א 52613/99). גם בית הדין הרבני הגדול, בפניו מנהלים המערערת והמשיב הליך אחר, עמד על התנהגותה של המערערת (בהחלטתו מיום 15.11.2001) כשציין כי ההליך שלפניו "יתגלגל עוד שנים רבות, כאשר האשה [המערערת] משנה את עמדותיה, חדשות לבקרים". גם בהליך שלפנינו התרשמנו לרעה מהתנהגות המערערת. אכן, היא עושה כל שלאל ידה על מנת למנוע את מימוש פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דין זה אינו ניתן למימוש מזה שנים. לכך יש לשים סוף.
4. טענתה המרכזית של המערערת היא כי בית המשפט המחוזי התעלם מפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שלו נתונה הסמכות לדון בעניין מדורה של המערערת ומזונותיה. אין בטענה זו ממש. בית הדין הרבני הגדול החליט (ביום 23.9.2001) כי אין מקום לעכב ביצוע של החלטות בית המשפט המחוזי. ממילא הוא לא דן בחלוקת הרכוש בין בני הזוג. משכך לא הצביעה המערערת על כל הצדקה לאי מילוי אחר החלטת בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין נחה דעתנו כי אכן קם הצורך לנקוט בהליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט, ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנושא.
5. הערעור נדחה. לאור התוצאה, דין עיכוב הביצוע שהחליט עליו בית משפט זה (ביום 14.10.2001) להתבטל. על המערערת לפנות את בית המגורים תוך שלושים יום ממועד החלטתנו זו, שאם לא כן, יוטל עליה הקנס על פי האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בערכאה זו בסך 5,000 ש"ח לכל משיב.
ה נ ש י א
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, ד' באלול התשס"ב (12.8.2002).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 01063310.A16 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il