פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 6261/99

יהודה פרנקל פז נ. מדינת ישראל

המערער הגיש ערעור על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו בגין עבירות מרמה, זיוף וגניבה, בטענה לפגיעה באחידות הענישה ביחס לשותפתו לעבירה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 09/12/1999 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 6261/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מרמה והפרת אמונים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור המערער הגיש ערעור על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו בגין עבירות מרמה, זיוף וגניבה, בטענה לפגיעה באחידות הענישה ביחס לשותפתו לעבירה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 6261/99 — יהודה פרנקל פז נ. מדינת ישראל

המערער הגיש ערעור על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו בגין עבירות מרמה, זיוף וגניבה, בטענה לפגיעה באחידות הענישה ביחס לשותפתו לעבירה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות מרמה, זיוף וגניבה בהיקף כספי נרחב, ונדון ל-5 שנות מאסר בפועל. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער כי העונש חמור מדי וכי קיימת פגיעה באחידות הענישה בינו לבין שותפתו לעבירה (עורכת דין), שקיבלה עונש קל יותר. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי קיימים הבדלים מהותיים בין השניים: השותפה הודתה, שיתפה פעולה עם המשטרה ואין לה עבר פלילי, בעוד המערער התכחש לאשמתו, נמלט מהארץ במהלך המשפט ובעל עבר פלילי רלוונטי. לפיכך, נקבע כי העונש שהוטל עליו הולם את נסיבות העבירה והנאשם.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע שאין להשוות בין עונשו של המערער לעונש של שותפתו, כיוון שהיא לקחה אחריות ושיתפה פעולה עם המשטרה, בעוד הוא ניסה להתחמק מהדין והיה בעל עבר פלילי.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים ת' אור, ט' שטרסברג-כהן, ע' ר' זועבי
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מדצמבר 1999

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • יהודה פרנקל פז

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • חומרת העבירות המתוכננות והיקפן הכספי הרב.
  • עברו הפלילי של המערער בעבירות דומות.
  • העדר נטילת אחריות והתנהלות המערער במהלך המשפט (בריחה לגרמניה).
  • הצדקה להבחנה בענישה בינו לבין שותפתו (עורכת הדין) בשל שיתוף הפעולה שלה עם הרשויות, גילה, והעדר עבר פלילי.
טיעוני ההגנה
  • טענה לפגיעה באחידות הענישה בהשוואה לעונש שנגזר על שותפתו לעבירה.
  • נכונות המערער להחזיר את כספי המרמה ולפצות את הנפגעים.
  • נסיבות אישיות של המערער.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיימת הצדקה להבחנה בענישה בין המערער לשותפתו לעבירה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת שותפתו של המערער וגילוי הפרשה על ידה.
  • עברו הפלילי של המערער.
  • התנהלות המערער במהלך המשפט (הימלטות לגרמניה).

תגיות נושא

  • מרמה
  • זיוף
  • גניבה
  • אחידות הענישה
  • ערעור פלילי

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
60
חודשי מאסר על תנאי
24
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 347/92
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6261/99 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: יהודה פרנקל פז נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.9.99 בת"פ 347/92 שניתן על ידי כבוד השופט א' פריש בשם המערער: עו"ד משה אלוני בשם המשיבה: עו"ד הדס פורר-גפני פסק-דין 1. המערער הורשע בעבירות של מירמה בנסיבות מחמירות, גניבה, מעשי זיוף וכן שורת עבירות נילוות, אשר מתייחסות למספר פרשות. בחלק מהפרשות שיתף פעולה עם עורכת דין אשר הועמדה עמו לדין. המדובר במעשי מירמה, זיוף וגניבה אשר נעברו בנסיבות שיש עמן חומרה. המערער עם עורכת הדין התימרו למכור נכסי מקרקעין שאינם שלהם, ובמסגרת זו קיבלו סכומים בשווי של מאות אלפי דולרים. כן הוציאו במירמה מבנק סכום של 170,000 ש"ח לאחר שזייפו מסמכים. בגין עבירות אלה נדון המערער לחמש שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי, בתנאים אותם קבע בית המשפט. ערעור המערער הוא על חומרת העונש. 2. המדובר בעבירות מתוכננות של מעשי מירמה בסכומים גבוהים ביותר. המערער הוא אשר בא בדברים עם המרומים, ובחלקלקות לשונו הביא לעיסקאות המירמה, כאשר עורכת הדין, במעמדה ככזו, מחזקת את החזות האמינה של העיסקאות. לנאשם הרשעות קודמות, אם גם מלפני זמן לא קצר, בעבירות של סחיטה באיומים, איום בנזק גופני ומשיכת שיק ללא כיסוי. אף הוברר שהסתבך בעבר בעבירות מירמה, אך על פי הסכם עם המדינה היה לעד המדינה והוא לא הועמד לדין על עבירות אלה. דא עקא, שזמן קצר לאחר העידו כעד מדינה, עבר את העבירות החמורות שבתיק זה. בנסיבות כוללות אלה, העונש שהוטל על המערער אינו חמור במידה שתצדיק התערבות, אף אם לוקחים בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער עליהן עמד סנגורו, אשר טען לו את כל שניתן לטעון. 3. טענה אחת של הסניגור מצדיקה התייחסות נפרדת. כוונתנו לטענה בדבר פגיעה באחידות הענישה. טענה זו סומכת עצמה על גזר הדין שניתן במשפטה של עורכת הדין. על עורכת הדין הוטל עונש מאסר בפועל של שנתיים וחצי, וכן שנה וחצי מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט. לטענת הסניגור, לא היה מקום להטיל על המערער עונש חמור מזה אשר הוטל על עורכת הדין. דין הטענה להידחות. אף אם נצא מהנחה שחלקה של עורכת הדין באותן עבירות בהן הורשעו גם היא וגם המערער, הינו שווה לזה של המערער, יש מספר שיקולים להבחנה בין השניים. ראשית, עורכת הדין היא אשר גילתה, ביוזמתה, את פרשות המירמה למשטרה. עורכת הדין פנתה למשטרה וסיפרה את כל הנוגע לפרשות אלה. היא גם הודתה בעובדות שיוחסו לה בכתב האישום והורשעה בהתאם לכך. המערער לא נהג כך. הוא התכחש לאשמתו והתנהל משפט בעניינו בו הושמעו עדים. משפט זה, אגב, נמשך זמן לא מעט, כשהמערער תרם לכך בהתנהגותו. בין היתר, לא חזר ארצה מגרמניה אליה נסע במהלך המשפט. רק כשננקטו נגדו אמצעי הסגרה הגיע ארצה וניתן היה לסיים את משפטו. שנית, עקב הפרשה נשלל רשיונה של עורכת הדין לעסוק בעריכת דין, ובהתחשב בגילה, כבת שישים, נגרם נזק כבד ליכולתה לפרנס את עצמה. שלישית, לעורכת הדין אין כל הרשעות קודמות, לעומת עברו של הנאשם אשר תואר לעיל. סניגור המערער ציין, שעורכת הדין הורשעה על פי הודאתה בעבירה נוספת שאינה קשורה במערער, עבירה של גניבה על ידי מורשה. בכך נסיבותיה חמורות מאלו של המערער. כנגד זאת יש לציין, שהמערער הורשע בעבירה נוספת אחרת, על פיה התיימר למכור קרקעות של בית ברל, ואף קיבל כספים על חשבון זה, עבירה אשר לא יוחסה לעורכת הדין. 4. סניגור הנאשם הדגיש את נכונותו של המערער להחזיר את סכומי הכסף אשר הוציא במירמה, וציין שהמערער חתם על הסכם בקשר לכך, על פיו מוכן היה גם למשכן את דירתו. מבלי להפחית מהמשקל שיש ליתן לנכונותו של המערער לפצות את המתלוננים הנפגעים, יש לזכור שההסכם כאמור הושג לאחר שניתן פסק דין בהליכים אזרחיים נגד המערער. וגם זאת, לפי שנמסר לנו, עיקר הכספים עקב מעשי המירמה הגיעו לידיו של המערער ולא לידיה של עורכת הדין. 5. סיכומם של דברים, לאור חומרת העבירות ועל רקע השוני העובדתי כמתואר לעיל, בין המערער לעורכת הדין, העונש שהוטל על המערער אינו מצדיק התערבות. הערעור נדחה. ניתן היום, כז' בכסלו התש"ס (6.12.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99062610.E03 /עכב