פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 62/01

יעיש חליווא נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת סחיטה באיומים ועל חומרת העונש שנגזר בגינה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 12/02/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 62/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה איומים, סחיטה והטרדה מאיימת — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה בעבירת סחיטה באיומים ועל חומרת העונש שנגזר בגינה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 62/01 — יעיש חליווא נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת סחיטה באיומים ועל חומרת העונש שנגזר בגינה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת סחיטה באיומים לאחר שנטל את רכבו של המתלונן כדרך לגבות חוב הימורים ואיים עליו. בערעורו טען המערער כי עדות המתלונן אינה מהימנה וכי העונש שהושת עליו (שנת מאסר בפועל) חמור מדי בהתחשב בנסיבותיו האישיות. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, וכי לאור עברו הפלילי העשיר של המערער, העונש אינו חורג ממתחם הסבירות.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים י' טירקל, ד' ביניש, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מפברואר 2001

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • יעיש חליווא

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המתלונן היה חייב כספים למערער כתוצאה ממשחק קלפים.
  • המערער נטל את מכונית המתלונן והסתיר אותה במושב אשתאול.
  • המערער איים על המתלונן כי אם לא ישלם 30,000 ש"ח יהיו לו ולמשפחתו בעיות.
טיעוני ההגנה
  • אין לתת אמון בעדות המתלונן, שכן בית המשפט לא נתן בה אמון לגבי אישום אחר ממנו זוכה המערער.
  • הראיות הנסיבתיות (כמו הסתרת הרכב) אינן מחזקות את גרסת המתלונן שהרכב נלקח שלא מרצונו.
  • העונש חמור מדי בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער (נכה, אב לילדה, לא עבד מאז 1984).
מחלוקות עובדתיות
  • האם הרכב נלקח מהמתלונן בכפייה ובאיומים או בהסכמה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדות המתלונן
  • מציאת הרכב במושב אשתאול כראיה מחזקת
ראיות מרכזיות שנדחו
  • גרסת המערער

תגיות נושא

  • סחיטה באיומים
  • ערעור פלילי
  • מהימנות עדים

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
12
חודשי מאסר על תנאי
12
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 349/99
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 62/01 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי המערער: יעיש חליווא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.פ. 349/99 שניתנו ביום 21.11.00 על ידי כבוד השופטת מ' נאור תאריך הישיבה: י"ט בשבט תשס"א (12.2.01) בשם המערער: עו"ד הורוביץ מיכאל - מטעם הסנגוריה הציבורית בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר בשם שרות המבחן: גב' רבקה פרייברג פסק-דין השופט י' טירקל: 1. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירה של סחיטה באיומים. כפי שנקבע בהכרעת הדין, בתמצית, היה המתלונן באותה פרשה חייב כספים למערער, כתוצאה ממשחק קלפים. המערער ניסה לגבות את החוב על ידי נטילת מכוניתו של המתלונן והסתרתה. עוד אמר המערער למתלונן כי אם לא יביא לו סכום של 30,000 ש"ח עד למחרת היום "יהיו לו בעיות ולילדיו". נוכח האיום השאיר המתלונן את הרכב ואת מפתחותיו בידי המערער. בשל מעשים אלה גזר בית המשפט על המערער עונש של מאסר בפועל לשנה אחת וכן מאסר על תנאי של שנה. המערער ערער על הכרעת הדין וגזר הדין. 2. טענתו העיקרית של בא כוח המערער היא כי ראוי היה שעדותו של המתלונן לא תשמש בסיס להרשעה. לדעתו מעידה העובדה, כי בית המשפט לא נתן אמון באותה עדות לצורך הרשעתו של המערער בעבירה אחרת שבה הואשם וממנה זוכה, על כך שגם לצורך העבירה שבה הורשע אין לסמוך על אותה עדות. עוד טען כי החיזוקים שמצא בית המשפט בראיות שהובאו לפניו, כגון הסתרתו של הרכב של המתלונן במושב אשתאול, אין בהם כדי לחזק את גרסתו של המתלונן שהרכב נלקח ממנו שלא מרצונו. לענין העונש טען בא כוח המערער שהוא חמור מדי, המאסר האחרון שהושת עליו היה בשנת 1984, הוא נכה ביטוח לאומי, אינו עובד ומתפרנס מקצבת נכות, נשוי ואב לבת בת 3 שנים. 3. לא מצאנו מקום להתערב בהכרעת הדין. העיון בה מגלה כי בית המשפט נתן אמון בגרסתו של המתלונן ודחה את גרסתו של המערער כבלתי ראויה לאמון. בית המשפט אף מצא ענינים רבים בעדותו של המערער המחזקים את גרסת המתלונן. כל אלה נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט הדן באישומים ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. גם בעונש לא מצאנו מקום להתערב. מדובר באדם כבן 37 שנים שבעברו רשימה ארוכה של הרשעות, רובן בעבירות רכוש, וביניהן גם עבירות של שוד מזוין ונשיאת נשק שלא כדין. העבירה שבה הורשע המערער היא חמורה ביותר ולאור עברו זה אין לומר שבית המשפט החמיר איתו יתר על המידה. 4. הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה. לפי בקשת בא כוח המערער יתייצב המערער לריצוי עונשו ביום 27.2.01, בשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים. ניתן היום, י"ט בשבט תשס"א (12.2.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 01000620.M02 - /מפ