סיכום פסק הדין
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות שוד, הדחה בעדות, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר והחזקת סם, ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער כי יש להפריד בין עבירת התקיפה לעבירת השוד. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה, בקובעו כי לא נמצא יסוד לטענת ההפרדה. עם זאת, לעניין העונש, החליט בית המשפט להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בטרם יכריע בערעור על חומרת העונש, בשל התרשמותו מאישיותו של המערער ונטייתו לשימוש בסמים.
פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 6107/02
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6107/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
דרוויש חסן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.5.2002 בת.פ. 40106/01 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי
תאריך הישיבה:
כ' באדר ב' התשס"ג
(24.03.03)
בשם המערער:
עו"ד אורלי פרייזלר
בשם המשיב:
עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין
(הכרעת הדין)
השופט י' טירקל:
1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של שוד בחבורה ובאלימות, הדחה בעדות, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר והחזקת סם לצריכה עצמית. כפי שנקבע, בתמצית, השתתף המערער יחד עם שניים אחרים, בשוד כספים של אדם שסעד עימם במסעדה. העבירות של הפרת הוראה חוקית נעברו כאשר הפר המערער את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו. אשר לעבירה של הדחה בעדות, מדובר באיום שאיים על קורבן השוד לבל יעיד נגדו. כמו-כן, נמצאה בכליו של המערער כמות של סם מסוג קנביס במשקל 2.3 גרם.
על כל אלה גזר עליו בית המשפט המחוזי מאסר לתקופה של 4 שנים לריצוי בפועל, וכן לתקופה של 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות או עבירה לפי סעיפים 237-249 לחוק העונשין תשל"ז-1977. עוד גזר עליו 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת סם. בית המשפט המחוזי הוסיף והפעיל עונשי מאסר מותנים של 12 חודשים ו-3 חודשים שהיו תלויים על המערער באופן חופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שגזר עליו, כך שעל המערער לרצות עונש מאסר כולל של 5 שנים. בית המשפט הורה כי עונש המאסר, לרבות המאסר המותנה שהופעל, ירוצה במצטבר לכל עונש מאסר שאותו מרצה המערער.
המערער ערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו.
2. לא מצאנו ממש בערעורו של המערער על הרשעתו בעבירה של שוד (על הרשעתו בעבירות הנוספות לא ערער). לדעתנו, אין בעובדות שקבע בית המשפט המחוזי אחיזה כלשהי לטענתה של באת-כוח המערער, לפיה יש להפריד בין מעשה התקיפה של המתלונן על ידי המערער לבין המעשה של גניבת כספו. טענה זאת היתה טענתה העיקרית, ובעצם היחידה, ומשלא נמצא לה יסוד דין הערעור על ההרשעה להדחות.
3. אשר למידת העונש, סבורים אנו כי ניטיב לעשות אם נחליט בעניין זה אחרי שיוגש לנו תסקיר של שירות המבחן. זאת, בעיקר, לאור התרשמותנו - ככל שיכולנו לעמוד על כך מתוך החומר שלפנינו שהונח לפנינו - כי המערער הוא בעל אישיות דלה ונוטה לשימוש בסמים. כמו כן נתנו דעתנו על כך שבית המשפט המחוזי הורה כי המערער ירצה את העונש שהטיל עליו וכן את העונש המותנה שהפעיל, במצטבר לעונש מאסר של 15 חודשים שהוא מרצה.
לפיכך, ומבלי לחוות דעה על העונש הראוי למערער, אנו מורים לשירות המבחן למבוגרים להגיש תסקיר על המערער תוך חודש ימים. סמוך אחרי הגשתו ייקבע המשך הדיון לעניין העונש, ככל האפשר לפני מותב זה. יצוין, לעניין זה, כי באי כוח בעלי הדין הביעו הסכמתם שלא יהיה צורך לחזור ולשמוע את הטיעונים לעונש שכבר הושמעו, בעקבות החלפתו של כבוד השופט אנגלרד, האמור לפרוש בקרוב, בשופט אחר.
ניתן היום, כ"א באדר ב' תשס"ג (25.03.03).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02061070_M02.doc/שמ
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il