ע"פ 6042/02 — פאוזי יוסף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6042/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6042/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער: יוסף פאוזי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.6.02 בת"פ 121/06 שניתן על-ידי כב' השופט ר' ש' צמח תאריך הישיבה: ב' בכסלו התשס"ג (07.11.02) בשם המערער: עו"ד שלומי בלומנפלד בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד רחל מטר גב' ברכה וייס פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, על-פי הודאתו, בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובהחזקת כלים המשמשים לצורכי סם מסוכן. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית-המשפט המחוזי מאסר בפועל בן 36 חודשים (בניכוי ימי המעצר) ומאסר על-תנאי בן 24 חודשים. הערעור הוא על גזר-הדין. כאמור בכתב-האישום שהמערער הודה בו, החזיק המערער בביתו סם הירואין במישקל של כ-107 גרם נטו. מיקצת מן הסם (כ-30 גרם) נתפס כשהוא מחולק לשתי אריזות ואריזה אחת מן השתיים היתה מחולקת למנות. מיקצת מן הסם (כ-75 גרם) היה מחולק לשלוש אריזות, ובשתיים מאותן אריזות היה הסם מחולק לארבע אריזות נוספות. כן נתפס בביתו של המערער מישקל אלקטרוני המשמש לשקילת הסם. בתחילה טען המערער כי הסם נדרש לצריכתו העצמית אך לאחר מכן, כאמור, הודה באשמה. עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה אך בערעור לבית-המשפט העליון הוחלט כי יש לשחררו לחלופת מעצר, לשהייה במוסד סגור לגמילה מסמים. לטענת בא-כוח המערער, נגמל המערער כהיום הזה משימוש בסמים, ועל-כן מבקש הוא כי נביא עובדה זו במניין להקלה בעונשו. שירות המיבחן ממליץ על צו למיבחן טהור. חלק ניכר מן הערעור הוקדש לשאלה אם יש לראות את המערער כמי שהיה מכור לסמים ועסק בסחר בסמים, או שמא היה המערער אך סוחר סמים בלבד. נכונים אנו לצאת מן ההנחה כי המערער היה אמנם מכור לסמים וכי פסק מהשתמש בסמים. אלא שכידוע לכל גם אם נגמל המערער גמילה פיסית מן השימוש בסמים - ולצורך הדיון אנו מוכנים להניח כך בלא לקבוע מסמרות בדבר – הכל יודעים כי אדם אינו עובר גמילה נפשית מסם בתקופה של כשמונה חודשים, היא התקופה שהמערער שהה במוסד לגמילה מסמים. גמילה נפשית הינה תהליך ארוך וממושך, ועל-כן לא נוכל לקבל את טיעונו של בא-כוח המערער כי מרשו עבר אמנם גמילה מסמים. בין כך ובין אחרת, כאמור, נכונים אנו לצאת מההנחה כי המערער היה מכור לסם וכי שהה במוסד לגמילה תקופה של שמונה חודשים. השאלה הנשאלת היא, על יסוד הנחה זו, אם ראוי הוא המערער שנקל בעונשו. תשובתנו לשאלה היא בשלילה. כמות ההירואין הנקי שנתפסה בהחזקתו, כמות היא העשויה להיחלק למאות רבות של מנות סם, והכל יודעים מה מארה מביא הסם לנער ולמבוגר בימינו. למערער עבר פלילי לא קל בעבירות מעבירות שונות, ובנסיבות העניין העונש שהוטל עליו אינו עונש חמור כל עיקר. השופטת דורנר סוברת כי ראוי לדחות את המשך שמיעתו של הערעור למועד חודשים אחדים, כדי לקבל תסקיר משלים משירות המיבחן באשר להתנהגותו של המערער בבית הכלא ובאשר לסיכוי כי ישולב בקבוצה של מטופלי סמים. השופטים חשין וטירקל אינם מסכימים לדבר, בייחוד מששמענו מפי שירות המיבחן כי הוצע לעותר להשתלב בקבוצת טיפול והוא סירב לדבר. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את הערעור. היום, ב' בכסלו תשס"ג (7.11.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02060420_G01.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il