ע"פ 5581/11 — זיראי אדרה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 5581/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5581/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: זיראי אדרה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 22400-01-11 מיום 18.7.2011, שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' יפה-כ"ץ – סג"נ, א' ואגו ו-י' צלקובניק תאריך הישיבה: י"ז בשבט התשע"ג (28.1.2013) בשם המערער: עו"ד אורי דייגי בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ – סג"נ, א' ואגו ו-י' צלקובניק) מיום 18.7.2011 בתפ"ח 22409-01-11. כנגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. לפי הנטען בעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי המערער והמתלוננת, שניהם אזרחי אריתריאה, הגיעו ארצה בחודש יוני 2010, כל אחד בנפרד. עם הגעתה ארצה של המתלוננת, היא התגוררה יחד עם המערער והיתה בת זוגו, עד שבחודש דצמבר 2010 נפרדה ממנו ועברה להתגורר בשדרות. ביום 29.12.2010 בשעות היום, התקשר המערער אל המתלוננת פעמים רבות, ולאחר שהיא זיהתה את מספרו במכשיר הסלולארי שלה, לא ענתה לשיחותיו. בשעה 17:00 הגיע המערער לדירת המתלוננת, שם היה שותפה לדירה ג.פ., והמתין בדירה עד לשובה מהעבודה. בשעה 17:40 הגיעה המתלוננת לדירה והופתעה למצוא שם את המערער ממתין לה. היא נכנסה פנימה והתעלמה מהמערער, הניחה את חפציה ונכנסה למטבח להכין לעצמה ארוחה. במקביל, עזב ג.פ. את הדירה. בשלב זה, נכנס המערער אל המטבח ושאל את המתלוננת מדוע לא ענתה לשיחותיו, והיא סירבה להשיב לו. המערער נעמד מאחורי המתלוננת, כאשר גבה הופנה אליו, אחז בה ואמר לה "את יודעת למה באתי אליך הביתה, כדי לשחוט אותך, והיום את תסיימי את החיים שלך". תוך כדי אמירת דברים אלה, כרך המערער את שתי ידיו סביב צווארה של המתלוננת וחנק אותה עד שאיבדה את הכרתה. המערער גרר את המתלוננת מן המטבח אל הסלון, וכאשר סבר שגרם למותה, גרר אותה, מחוסרת הכרה לחדרה והשכיב אותה במיטתה. המערער ניקה את הבית ואת ידיו, שכן המתלוננת דיממה כתוצאה ממעשיו, ועזב את הדירה. מיד עם צאת המערער מהדירה, בשעה 18:32, הוא התקשר אל אחיה של המתלוננת ואמר לו: "בוא תיקח את הגופה של אחותך, אני רצחתי אותה". בסמוך לאחר מכן, התקשר גם לתחנת המשטרה, ובסביבות השעה 19:00 הגיע לתחנת המשטרה, פנה לשוטר אורי ישעיהו וסיפר לו שחנק את המתלוננת והרגה. שוטרים שהגיעו לדירה מצאו את המתלוננת, לאחר ששבה להכרתה, כשהיא חבולה וסובלת מכאבים. כתוצאה ממעשי המערער, נגרמו למתלוננת דימומים תת עוריים בעפעפיים ובלחמיות גלגלי העיניים, פצעי שפשוף ודימומים תת עוריים בצוואר. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן וגזר עליו ביום 18.7.2011, את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 10 שנים מיום המעצר ומאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום שחרורו. על גזר דין זה ערער המערער בפנינו. במסגרת הערעור טוען בא כוחו, כי המערער הינו בחור צעיר בן 26, נטול כל עבר פלילי, שנסיבות חייו יוצאות דופן וקשות. המערער הגיע לישראל מאריתריאה כחצי שנה לפני האירוע המתואר בכתב האישום והוכר כפליט עקב המלחמה המתחוללת שם. לטענתו, שלושה מאחיו נרצחו באריתריאה על רקע מוצאם, והוא עצמו סבל מהתנכלויות על רקע זה, דבר שאילץ אותו לברוח למדינת ישראל. לאחר שהסתיימה פרשת התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן בו הודה המערער בעבירה של ניסיון לרצח ובעבירה של איומים. לפי הסדר הטיעון, הגבילה המדינה את עתירתה לעונש מאסר שלא יעלה על 12 שנים, בעוד ההגנה היתה חופשית בטיעוניה. כמו כן טוען בא כוח המערער כי הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. עוד מוסיף וטוען בא כוח המערער, כי המערער ניגש לתחנת המשטרה, הסגיר את עצמו והודה בפני השוטרים כי המית את המתלוננת ואף לקח אותם לדירתה. עוד טען, כי משגילה המערער כי המתלוננת בין החיים, הוא הביע שמחה. לטענת בא כוח המערער, בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המערער מבלי שנתן די משקל לנסיבות המיוחדות לקולה במקרה דנא: החרטה הכנה; ההגעה לתחנת המשטרה; הודאת המערער בעובדות כתב האישום; הפגנת שמחה כששמע שהמתלוננת נותרה בחיים; נסיבות חייו הקשות של המערער; העדר עבר פלילי והיותו רק בן 25 שנים. מנגד, תומכת באת כוח המשיבה בגזר הדין של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, מדובר באירוע חמור. המערער אמר למתלוננת כי הוא בא לשחוט אותה וחנק אותה עד שאיבדה את הכרתה. עוד טענה המשיבה, כי בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את העובדה כי המערער הביע חרטה, וכי הסגיר עצמו למשטרה, והדבר טף מתבטא בעונש שנגזר עליו. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, נחה דעתנו, כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009, פסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. המערער ביצע מעשה קשה מנשוא. חומרת מעשיו מחייבת ענישה מחמירה. לא נעלמה מעיננו העובדה כי המערער הודה בעובדות כתב האישום; כי הוא נעדר עבר פלילי; כי הוא הסגיר עצמו למשטרה; כי הביע חרטה כנה וכי שמח כששמע שהמתלוננת נותרה בחיים. ברם, העונש שהוטל עליו צריך להיות כזה שלוקח בחשבון הן את חומרת המעשים והן את נסיבותיו האישיות של המערער. אין להקל ראש בחומרת מעשיו המערער. הוא הפתיע את המתלוננת כשהגיע לביתה, שאז כבר לא היתה בת זוגו, איים עליה שישחט אותה, חנק אותה בשתי ידיו עד שאיבדה את הכרתה וחשב כי היא איננה עוד בין החיים, ורק לאחר שניקה את דירתה ואת עצמו עזב את המקום והסגיר עצמו למשטרה. מעשים אלה של המערער היו מכווני מטרה. הוא התכוון לרצוח את המתלוננת ואף אמר לה כוונתו זו במפורש בטרם חנק אותה. נראה, כי רק בדרך נס לא נגרם מותה של המתלוננת. רק בדרך נס, לא לקח המערער חיים של אדם ורק בדרך נס, לא פגע בקדושת החיים. בנסיבות המקרה דנא, שוכנענו, כי בית המשפט המחוזי עת גזר את עונשו של המערער שקלל הן את המעשים החמורים שלו והן את נסיבותיו האישיות, כפי שפורטו לעיל בטיעוני בא כוחו, ולא מצאנו כל מקום להתערבות בית משפט זה בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. אשר על כן ומהטעמים שהובאו לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בשבט התשע"ג (31.1.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11055810_H05.doc דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il