ע"פ 5550/11 — מדינת ישראל נ. מועמר נסאר

פסק-דין בתיק ע"פ 5550/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5550/11 ע"פ 5708/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערת בע"פ 5550/11 והמשיבה בע"פ 5708/11: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים בע"פ 5550/11: והמערער 2 בע"פ 5708/11: 1. מועמר נסאר 2. עותמאן נסאר ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.6.11 בת"פ 23343-02-10 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: כ"ד בחשון תשע"ב (21.11.2011) בשם המערערת בע"פ 5550/11 והמשיבה בע"פ 5708/11: עו"ד א' וסטרמן בשם המשיב 1 בע"פ 5550/11: עו"ד ב' פלאח בשם המשיב 2 בע"פ 5550/11 והוא המערער בע"פ 5708/11: עו"ד א' כנאענה פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים מאוחדים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.6.2011 (כבוד השופט י' כהן) בת"פ 23343-02-10. 1. המשיבים בע"פ 5550/11 הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן המייחס להם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335 (א)(1)ו-(2) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז 1977. על פי עובדות כתב האישום, בלילה שבין ה-23.1.2010 ל-24.1.2010 הגיעו המשיבים ושלושה אנשים נוספים (שניים שזהותם לא ידועה ואחד בשם חאתם נסאר שהועמד לדין עם המשיבים) לביתו של המתלונן כשהם מצוידים במקלות. משפגשו החמישה את המתלונן תקפו אותו באגרופים ובמקלות בכל חלקי גופם וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות ושבר בשוק רגל ימין. לסופו של יום השית בית משפט קמא על שני המשיבים מאסר בפועל של 10 חודשים, והפעיל מאסר מותנה של 5 חודשים לגבי המשיב 2, כך שתקופת מאסרו בפועל הועמדה על 15 חודשים. על הנאשם השלישי, חאתם, השית בית המשפט עונש מאסר של 311 יום, שאורכו כתקופת מעצרו, והלה שוחרר מייד עם מתן גזר הדין. על כך נסבים שני הערעורים שלפנינו. 2. המדינה הלינה על קולת העונש ובטיעונה עמדה על חומרת מעשה האלימות ועל כך שלמשיבים עבר פלילי מכביד והם אף ריצו מאסרים בפועל. עוד הצביעה המדינה על כך שהעונש שהוטל על חאתם אף עולה על זה של הנאשמים, למרות היותו צעיר מהם וללא עבר פלילי. מנגד, טען המשיב 2 בערעורו כי בית משפט קמא החמיר עימו יתר על המידה ולא התחשב בגילו הצעיר, וכי לא ניתן המשקל הראוי לכך שהושגה סולחה בין המתלונן לבין הנאשמים וכי עברו הפלילי אינו מכביד. 3. אומר בקצרה כי ערעורו של המשיב 2 הוא מסוג הערעורים שבית המשפט דש בעקבו, וטוב היה משלא הוגש מלכתחילה. 4. ומכאן לערעור המדינה. העונשים שהושתו על המשיבים אכן נוטים עד מאוד לקולא. המשיבים – אשר כבר ריצו בעבר עונשי מאסר בשל עבירות אלימות - פעלו כחלק מחבורה של חמישה אנשים, שפעלה באופן מתוכנן ובצוותא חדא, כשהם מצוידים במקלות. דומה כי בשנים האחרונות נעשתה היד קלה, אם על ההדק אם על קת הסכין ואם – כמו במקרה שבפנינו - על המקל, כדבר השיר "במקל בסרגל מה שבא ליד....". בפסקי דין רבים מספור, נקבע כי על בתי המשפט להרים תרומתם כדי להילחם באלימות שפשתה בחברתנו, ונקעה נפשו של הציבור מנגע זה. לכן, שומה על בית המשפט להטיל עונשים משמעותיים ומרתיעים על מנת להעביר מסר של הרתעה הן לעבריין הניצב בפניה והן לחברה כולה (ראו, לדוגמה, ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2007)). 5. לאור זאת, מצאנו לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשם של המשיבים - אך כדרכה של ערכאת ערעור מבלי למצות את הדין עמם - במובן זה שרכיב המאסר בפועל שהושת על כל אחד מהם יעמוד על 16 חודשים במקום 10 חודשים, וזאת בנוסף להפעלת התנאי של 5 חודשים במצטבר לגבי המשיב 2. ניתן היום, כ"ו בחשון התשע"ב (23.11.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11055500_E01.docחכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il