פסק הדין המלא
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5504/99
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: פלוני
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.7.99 בת"פ 183/96 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ח' פיזם והשופטים י' גריל וא' רזי
תאריך הישיבה: ה' בשבט תשס"א (29.1.01)
בשם המערער: עו"ד יורם רם
בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש
בשם שירות-המבחן: גב' ברכה וייס
פסק-דין
המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן-הנשיא חיים פיזם והשופטים יגאל גריל ואריה רזי) בשני אישומים: האחד, מעשה מגונה בקטינה והשני, מעשה מגונה בקטין שהוא בן משפחה. בגין מעשים אלה גזר עליו בית-המשפט המחוזי תשע שנות מאסר, מתוכן שבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
הערעור הופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת העונש.
בהכרעת-הדין קבע בית-המשפט המחוזי, כי המערער עשה מעשה מגונה בילדה שטרם מלאו לה ארבע שנים, שרעייתו שימשה לה כמטפלת, כאשר ביקש מהילדה לנשקו באבר מינו וכאשר אף הוא נישקה במקומות מוצנעים בגופה. באישום השני מצא בית-המשפט המחוזי, כי המערער ביצע מספר מעשים מגונים חמורים בבתו בת התשע, בעת שהתגפף עמה, תחילה בנוכחות שני קטינים נוספים ולאחר מכן ביחידות.
בערעורו כנגד ההרשעה באישום הראשון טען הסניגור, כי חוקרת-הנוער הדריכה את הילדה, ועל-כן עדותה אינה אמינה, ועל-כל-פנים לא נמצא לעדות הסיוע הנדרש על-פי דין. לעניין ההרשעה באישום השני, שהיה מושתת על עדות בתו של המערער, טען הסניגור, כי הבת העלתה את סיפורה שנים לאחר המעשה וכי הדבר פוגע במהימנותה. לבסוף טען הסניגור, כי לא היה מקום להטיל על המערער עונש מאסר חמור בשל מעשים אלה.
הגענו לכלל-דעה, כי לא נוכל לקבל את טענות המערער. לעניין האישום הראשון קבע בית-המשפט המחוזי, כי עדותה של הילדה מהימנה, הגם שנתן דעתו לכך שהילדה הודרכה בטרם עדותה על-ידי חוקרת-הנוער. בנוסף, הדרך שבה נתגלו מעשיו של המערער בילדה הם ראיה מסייעת לעדותה: הילדה הרכה בשנים, שלא הבינה שנעשה בה מעשה מיני וראתה במעשי המערער אקט של חיבה, הציעה לעשות מעשה דומה בסבא שלה. משתהו הוריה מהיכן למדה על מעשים מסוג זה, סיפרה הילדה את אשר עשה לה המערער. התנהגות זו של הילדה מסירה כל חשש, כי בדתה את הסיפור מדמיונה, או כי סיפרה אותו בהשפעת שאלות מדריכות.
לדברים אלה נמצא סיוע מהותי נוסף בפרשה השניה, שאף עניינה במעשה מגונה בילדה - בתו של המערער. לעניין זה כבר נפסק, כי עדויות ילדים שהיו קורבנות עבירות-מין עשויות לסייע זו לזו, שכן בעדויות אלה מצויים מאפיינים המלמדים על סטייה מינית מסוג פדופיליה. ראו ע"פ 4721/99 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
אשר לאישום השני, כאמור, הוא הושתת, רובו ככולו, על עדות בתו של המערער, שנמצאה מהימנה. לעניין זה נפסק לא אחת, כי עדות כבושה - האופיינית לקורבן עבירת מין - אינה פוגעת במהימנותה. בענייננו אף נמצאו תמיכות לעדות זו בעדות אחי המתלוננת.
יש לדחות איפוא את הערעור כנגד ההרשעה.
אף בחומרת העונש שהוטל על המערער לא מצאנו מקום להתערב. העבירות כשלעצמן חמורות, ולמרבה הצער, אנו נתקלים לאחרונה בתופעה של עבירות מסוג זה. למערער גם עבר פלילי מכביד, ובגידרו גם עבירות אלימות. בנסיבות אלה, אין מקום להקלה בעונש למרות נסיבותיו האישיות הקשות של המערער.
הערעור על חומרת העונש נדחה איפוא אף הוא.
ניתן היום, ה' בשבט תשס"א (29.1.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99055040.L02