ע"פ 5358/11 — אליהו זליקובסקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5358/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5358/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אליהו זליקובסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' קריספין-אברהם), מיום 13.7.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק גמ"ר 10984-05 בשם המערער: עו"ד דוד גולן בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (השופטת ש' קריספין-אברהם) מיום 13.7.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק גמ"ר 10984/05. 1. כנגד המערער הוגש ביום 3.4.2005 כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות תוך נהיגה רשלנית, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1971. מסיבות שונות שלא כאן המקום לפרטן, הותלה הדיון בעניינו של המערער זמן רב וחודש אך לאחרונה. נכון לעת הזו, אף טרם קוימה בתיק הקראה של כתב האישום. 2. ביום ה-5.7.2011 הגישה המשיבה בקשה להארכת תוקפו של הצו האוסר את יציאתו של המערער מן הארץ. בקשה זו הוגשה לשופטת קריספין-אברהם, הדנה בתיק, ולא לשופט הדן במעצרים באותו יום. בבקשה נכתב, בין היתר, כי הנאשם מסוכן לציבור וכי לחובתו עומדות 77 הרשעות קודמות בתעבורה. ביום 13.7.2011 התקיים דיון בתיק. בא-כוחו של המערער הקדים וטען כי משנחשף בית המשפט לעברו הפלילי הכבד של המערער, קם חשש ממשי כי דעתו של בית המשפט ננעלה ושוב אין הוא יכול לדון בעניינו ללא פניות. בא-כוח המשיבה התנגד לבקשה וסבר כי "בית המשפט, אף אם נחשף לנתון של 77 הרשעות קודמות, הדבר ישפיע עליו ולו במעט במלאכת השיפוט". בית המשפט, בהחלטתו שניתנה במעמד הצדדים, דחה את הבקשה וקבע כי בית המשפט אינו נותן את דעתו לעברו התעבורתי של המערער עד אשר ואם יורשע בדין. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, שב המערער וטוען כי חשיפת המידע בדבר הרשעותיו הקודמות של המערער בתעבורה יש בה כדי ליצור אצל בית המשפט דעה קדומה כנגד המערער ולראות בו נאשם בעל נטייה עבריינית. המערער מפנה להלכה הפסוקה לפיה אין זה ראוי, ככלל, כי שופט הדן בהליכי המעצר ידון גם בשאלת האשמה. עוד טוען המערער כי, לכל הפחות, קם בענייננו חשש סובייקטיבי למשוא פנים, הפוגע במראית פני הצדק וצריך לשמש בסיס להעברת הדיון לשופט אחר, אף ללא החלטת פסילה. ביום 9.8.2011 הוריתי למדינה להגיש את תגובתה לערעור בתוך חמישה ימים. המדינה הודיעה לבית המשפט ביום ה-14.8.2011 כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שמשפטו של המערער טרם החל להישמע, היא אינה מתנגדת להעברת התיק לשופט אחר בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו. 4. לאחר שעיינתי בערעור ובנימוקיו, באתי לכלל מסקנה כי מן הראוי להעביר את הדיון בעניינו של המערער לשופט אחר. ככלל, אין זה רצוי כי שופט ידון בתיק אם ישב לדין בהליכי המעצר. יחד עם זאת, אין מדובר בכלל נחרץ, ואין די בכך ששופט דן בבקשת המעצר כדי לפסול אותו מלדון בתיק העיקרי. המבחן לקיומה של עילת פסלות היה ונותר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 5456/01 קוסטובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2001); ע"פ 405/77 פלום נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(3) 619, 620 (1977); ע"פ 1454/02 מואנס באשא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.6.2002); ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.99); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 269-271 (2006)). בנסיבות החריגות של הערעור שלפניי, בו נחשף בית המשפט לעברו הפלילי של המערער הכולל 77 הרשעות תעבורה קודמות; בשים לב לכך שעניינו של המערער טרם החל להישמע; ובהתחשב בהסכמת המדינה – נראה כי לכל הפחות מטעמים של מראית פני הצדק, ראוי להעביר את הדיון בעניינו של המערער לשופט אחר. הערעור מתקבל במובן זה, שהדיון בעניינו של המערער יועבר לשופט אחר בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו, כפי שייקבע. ניתן היום, ה' באלול התשע"א (4.9.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11053580_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il