ע"פ 521/10 — פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 521/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 521/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, מיום 9.12.2009, בת.פ.ח. 6212-10-08, שניתן על ידי סגן הנשיא א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין וא' סטולר תאריך הישיבה: י"ג בסיון התשע"א (15.06.11) בשם המערער: עו"ד ארז מלמד בשם המשיבה: עו"ד נעמי כץ לולב פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בין המערער למתלוננת בפרשה עליה הוא נקרא לתת את הדין, קיימת הכרות מוקדמת וקשרי משפחה רחוקים. בתאריך 11.12.07, עד לשעה 01:30, הם בילו במועדון, ולאחר זאת החלו עושים את דרכם לבתיהם ברכבה של המתלוננת. בשלב כלשהו ביקש המערער לקיים עם המתלוננת יחסי מין, ומשסירבה דרש ממנה לעצור והחל הולך רגלית. בהמשך, הוא חזר לרכב והוביל את המתלוננת למועדון נוסף, ושעה שעצרו נטל ממנה את מפתחות הרכב. נטען, כי ביציאתם מאותו מועדון אחז המערער בשער ראשה של המתלוננת, דחף אותה והלם עם אגרופו בלסתה. המתלוננת ניסתה להימלט ממנו, אולם הוא הדביק אותה, דרש ממנה להתפשט ובהמשך בעל אותה וביצע בה מעשה סדום כאשר החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. בתום כל אלה הם החלו בנסיעה לעבר ביתה של המתלוננת, שם הודיע לה המערער כי רכבה נשאר ברשותו והוא נסע עמו. בעקבות כך נאלצה המתלוננת לנסוע לבית החולים במונית, שם אושפזה במשך 6 ימים לאחר שאובחן שבר בלסתה ונגרמו לה סדקים בפי הטבעת. 2. במהלך משפטו בפני בית המשפט המחוזי אישר המערער כי קיים יחסי מין עם המתלוננת, אולם טען שהוא עשה זאת בהסכמתה. באשר לרכב, טען כי הוא שאל אותו מהמתלוננת, והחזיר לה אותו ביום המחרת. בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בגרסה זאת לאחר שהחליט להעדיף את גרסתה של המתלוננת, ובעקבות כך הרשיע את המערער בעבירות אינוס, מעשה סדום וגרימת חבלה חמורה. בגין כל אלה נדון המערער ל-11 שנות מאסר, שתי תקופת מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח. 3. בערעור שבפנינו המערער אינו משיג עוד על הרשעתו, ובקשתו היא כי נקל בעונשו. נטען, כי מדובר באדם צעיר שעלה לישראל בגיל 10, ששוחרר למעצר בית אולם נאלץ לחזור ולשהות בתנאי כליאה לאחר שהתברר לו כי הפיקוח עליו במסגרת מעצר בית מכביד על בני משפחתו. עוד הופנינו לכך שגזר דינו של המערער פורסם בכלי התקשורת, אף כי בצורה שגויה, קודם לשימועו בנוכחות הצדדים. 4. לעניין פרסום העונש קודם לשימוע גזר-הדין, זו תקלה מביכה שלא היתה צריכה להתרחש, ונאמנים עלינו דבריה של נשיאת בית המשפט המחוזי כי הורתה לבדוק את נסיבות הענין. עם זאת, לא ברור לנו כיצד תקלה זו, חמורה ככל שתהיה, צריכה להשפיע על העונש. זה נגזר מחומרתה המופלגת של תקיפת המתלוננת בידי המערער, האלימות הרבה בה השתמש כדי לכפות עליה את רצונו לקיים עמה יחסי מין שכללו גם מעשה סדום, ולבסוף מהחלטתו לשלול ממנה את רכבה. התנהגות זו חייבה את בית המשפט המחוזי לנהוג במערער ביד קשה, הן כדי לגמול לו על רוע מעלליו, והן כדי להרתיע את הרבים. אכן, העונש אינו קל, כלל ועיקר, אולם כך הם גם חומרת מעשיו ומסוכנותו, ועל כן לא ראינו מקום לשנות מגזר הדין. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג בסיון התשע"א (15.06.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10005210_O06.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il