ע"פ 4905/02 — דאר איוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4905/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4905/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערער: דאר איוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.11.0014.5.02 בת.פ. 40066/02 שניתן על ידי כבוד השופט אורי שהם תאריך הישיבה: ד' באדר א' התשס"ג (6.2.2003) בשם המערער: עו"ד ארונה סבן-ארועטי בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע של גניבת רכב וסחר ברכב גנוב, בנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, ובשהייה בלתי חוקית בישראל. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 54 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל, אשר ריצויים חל מתום ריצוי עונש מאסר קודם של שנה, אשר נגזר עליו בשל עבירות זיוף והתחזות לאחר. העובדות שהמערער הודה בהן הן חמורות. ביחד עם אחר תכננו השניים גניבת רכב בדרך מתוחכמת. לפי התכנית, הזמין המערער את בעלת הרכב שהיתה מעוניינת במכירתו לפגישה, האחר נכנס עם המתלוננת לרכבה כביכול כדי לנסותו; בשלב מסויים, באיומים ובכוח הוצאה האשה מרכבה, האחר אסף את המערער שהמתין בסמוך, והשניים נסעו לטול-כרם ומכרו את הרכב וחילקו ביניהם את התמורה. המערער היה הראשון מבין השניים שעניינו הגיע לבית המשפט והוכרע. הוא הורשע ונידון בגין מעשה זה וכן בשל שהייתו שלא כדין בישראל ובשל נהיגה ללא רישיון, וביטוח לתקופת מאסר של 30 חודשים בפועל. שותפו לעבירה העיקרית נידון בשלב מאוחר יותר ונגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשים על תנאי. בערעור שלפנינו טענה באת-כוחו של המערער כל שניתן לטובת מרשה. היא הדגישה במיוחד את ההחמרה בעונשו של המערער ביחס לשותפו למעשה. לטענתה האחר היה המאיים והמבצע של הגניבה בכוח ומשום כך חלקו בעבירה היה חמור יותר ובית המשפט דווקא הקל עמו. עוד טענה כי גם התביעה בטיעוניה הניחה שהשניים ביצעו מעשה זהה בחומרתו אך חלקו של האחר היה חמור יותר. כך גם נקבע בגזר דינו של המערער, ואף-על-פי כן לא נשמרה אחידות הענישה; עוד ציינה כי המערער שיתף פעולה בחקירה וגרם למעצרו של חברו. שקלנו את כל הטענות לקולה אך לא ראינו להתערב בעונש שנגזר על המערער. נכון הדבר שהמערער לא היה המאיים ומפעיל הכוח נגד המתלוננת, אך הוא היה הפעיל והיוזם את הבאתה למקום המפגש, הוא לא ניתק עצמו מהמעשה אלא המתין לחברו שהגיע עם המכונית הגנובה ושניהם מכרו אותה וחילקו ביניהם את השלל. בצדק ציין השופט קמא, כי תופעת גניבות הרכב שפשטה כנגע הפכה להיות מתוחכמת יותר ואלימה נוכח אמצעי המיגון שהכבידו על גניבות רכב חונה. שיטה זו חמורה ומסוכנת יותר, עקב הפגיעה לא רק ברכוש אלא גם באדם. אף אם נקבל את הטענה כי במדרג בין השותפים לעבירה חלקו של המערער קטן משל חברו, בשל תפקידו בביצוע, הרי בגזר דינו של האחר עמד בית המשפט המחוזי על ההבחנה ביניהם לענין העונש. הבחנה זו מבוססת על כך שלמערער עבר פלילי מכביד והוא כבר ריצה תקופות מאסר בפועל שלא הרתיעו אותו מלשוב ולעבור עבירות; שותפו של המערער הוא צעיר ללא הרשעות קודמות שנדון עתה למאסר בפעם הראשונה. על רקע זה, בשים לב להרשעותיו הקודמות המרובות של המערער ובהן עבירות של ידוי אבנים פעמים רבות, עבירות רכוש, מרמה זיוף והתחזות לאחר, וכניסות שלא כדין לישראל, יש יסוד להבחנה שנעשתה בינו לחברו ואין מקום להתערבותנו להקלה בעונש. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, ז' באדר א' תשס"ג (9.2.2003). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02049050_N01.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il