פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 4613/00

אבא טובלי נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת הריגה ועל חומרת העונש בגין תאונת דרכים שנגרמה עקב עקיפה מסוכנת.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 30/04/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 4613/00 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה המתה בקלות דעת והריגה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה בעבירת הריגה ועל חומרת העונש בגין תאונת דרכים שנגרמה עקב עקיפה מסוכנת.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 4613/00 — אבא טובלי נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת הריגה ועל חומרת העונש בגין תאונת דרכים שנגרמה עקב עקיפה מסוכנת.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת הריגה לאחר שביצע עקיפה מסוכנת בכביש, סטה למסלול הנגדי והתנגש ברכב אחר, מה שהוביל למותו של אדם ולפציעתם של שמונה נוספים. בערעורו טען המערער כי לא התקיים יסוד ה'פזיזות' הנדרש להרשעה בהריגה, שכן נהג המונית שלפניו הקשה על העקיפה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי גם אם נהג המונית פעל כפי שפעל, המערער נהג בפזיזות בכך שלקח סיכון מודע לתוצאות קטלניות במקרה של התנגשות. העונש (20 חודשי מאסר בפועל) אושר כסביר בנסיבות העניין.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע כי נהג שיוצא לעקיפה מסוכנת לוקח על עצמו סיכון מודע לתוצאות קטלניות, ולכן הוא אחראי להריגה גם אם נהגים אחרים בכביש לא סייעו לו להשלים את העקיפה.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים ד' דורנר, י' אנגלרד, א' ריבלין
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מאפריל 2001

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אבא טובלי

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המערער נהג בפזיזות כאשר ביצע עקיפה בדרך לא פנויה.
  • העונש שהוטל הולם את חומרת העבירה והתוצאות הקטלניות.
טיעוני ההגנה
  • לא הוכח יסוד הפזיזות הנדרש לעבירת הריגה.
  • נהג המונית הגביר את מהירותו וסטה שמאלה, מה שגרם לסיכול העקיפה.
  • שדה הראייה היה פנוי בעת תחילת העקיפה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התקיימו יסודות עבירת ההריגה (פזיזות).
  • האם התנהגות נהג המונית השפיעה על יכולת המערער להשלים את העקיפה בבטחה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עובדות התאונה כפי שנקבעו בערכאה הראשונה.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענת המערער כי לא יכול היה לצפות את התאונה.

תגיות נושא

  • תאונת דרכים
  • הריגה
  • עקיפה מסוכנת
  • פזיזות

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 363/98
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית-המשפט המחוזי בחיפה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 4613/00 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערער: אבא טובלי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.5.00 בת"פ 363/98 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' חוזה תאריך הישיבה: ז' באייר תשס"א (30.4.01) בשם המערער: עו"ד רם סימיס בשם המשיבה: עו"ד דודי זכריה פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערער, שעה שנהג ברכבו בתאריך 4.7.98 בכביש מספר 70 בכיוון בין שלומי לכברי, סטה למסלול הנגדי כדי לעקוף מונית שנסעה לפניו. תוך כדי נסיעה זו חסם המערער את מסלול המכונית שנסעה ממולו, והתנגש באותה מכונית. כתוצאה מההתנגשות נגרם מותו של אחד מנוסעי הרכב שנסע ממול, ושמונה נוסעים - ארבעה ברכב שנסע למולו וארבעה נוסעים שנסעו ברכבו של המערער - נפצעו. בשל מעשים אלה, נמצא המערער אשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות הריגה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי-סבירה ועקיפה בדרך לא פנויה. נגזרו עליו 40 חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף פסילה לנהיגה במשך 12 שנה. ערעורו בפנינו הופנה כלפי ההרשעה בהריגה, ולחלופין כלפי חומרת העונש. בערעור כנגד ההרשעה טען סניגורו, כי לא הוכח יסוד הפזיזות הדרוש להרשעה בעבירה של הריגה, וזאת משום שהמונית, שאותה החל המערער לעקוף כאשר הדרך לפניו באותה עת, ככל שהוא ראה, הייתה פנויה, הגבירה את מהירות נסיעתה ואף סטתה שמאלה. טענה זו אינה יכולה להתקבל. אף אם נניח כי נהג המונית עשה ככל יכולתו כדי למנוע מהמערער לעקוף אותו וכי שדה הראייה הפתוח הצטמצם כך שהמערער לא יכול היה לראות מכונית מתקרבת ממול, עדיין באי-יכולתו למנוע התנגשות נהג המערער בפזיזות, כלומר, תוך שידע על האפשרות שאם אומנם מכונית תתקרב למולו לא יוכל למנוע את ההתנגשות שלו על תוצאותיה הקטלניות. ההרשעה בהריגה היא איפוא כדין. אף העונש שהוטל על המערער אינו חמור מדי לנוכח חומרתה של עבירת ההריגה, שכאמור, כלול בה יסוד נפשי של פזיזות, ולנוכח התוצאות הקשות של התאונה. אשר-על-כן, נדחה הערעור כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש. המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 3.6.01 עד לשעה 12:00, במדור הפלילי בבית-המשפט המחוזי בחיפה. הערבויות שעל-פיהן עוכב ביצוע עונש המאסר יעמדו בעינן. ניתן היום, ז' באייר תשס"א (30.4.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00046130.L03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444