פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 4298/96

יובל גפרי נ. מדינת ישראל

המערער ביקש להפחית את עונשו בטענה כי בשל הפרעה נפשית הוגבלה יכולתו להימנע מביצוע עבירת הרצח.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 31/05/1999 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 4298/96 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה רצח — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור המערער ביקש להפחית את עונשו בטענה כי בשל הפרעה נפשית הוגבלה יכולתו להימנע מביצוע עבירת הרצח.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 4298/96 — יובל גפרי נ. מדינת ישראל

המערער ביקש להפחית את עונשו בטענה כי בשל הפרעה נפשית הוגבלה יכולתו להימנע מביצוע עבירת הרצח.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע ברצח בכוונה תחילה של אדם בדירתו, לאחר שתכנן את המעשה מראש במטרה לגנוב רכוש. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער כי יש להפחית את עונש מאסר העולם שנגזר עליו, בהתבסס על סעיף 300א לחוק העונשין, בטענה כי הפרעת אישיות ממנה הוא סובל הגבילה את יכולתו להימנע מהמעשה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי המערער לא הניח תשתית ראייתית לכך שהוא סובל מהפרעה נפשית חמורה, וכי חוות הדעת הפסיכיאטרית קבעה במפורש שהמערער מבין את הפסול במעשיו ובעל יכולת שליטה מלאה בהם.

הנימוק המרכזי

הערעור נדחה כיוון שלא הוכח שהמערער סבל מהפרעה נפשית חמורה שמנעה ממנו לשלוט במעשיו; להפך, הוכח כי הוא היה מודע היטב למעשיו ויכול היה להימנע מהם.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים י' קדמי, י' זמיר, ע' ר' זועבי
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין ממאי 1999

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • יובל גפרי

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המערער תכנן את הרצח בקפידה מראש במטרה לגנוב כסף וחפצים.
  • חוות הדעת הפסיכיאטרית קבעה כי המערער מבין את הפסול במעשיו ובעל יכולת שליטה מלאה.
  • לא הוכח כי המערער סובל מהפרעה נפשית חמורה המגבילה את יכולתו להימנע מהמעשה.
טיעוני ההגנה
  • יש להחיל את סעיף 300א(א)(2) לחוק העונשין בשל הפרעה נפשית חמורה.
  • הפרעת האישיות והדחפים התוקפניים של המערער הגבילו את יכולתו להימנע מהמעשה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הפרעת האישיות של המערער עולה כדי 'הפרעה נפשית חמורה' כמשמעותה בחוק.
  • האם יכולתו של המערער להימנע מהמעשה הוגבלה במידה ניכרת.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חוות דעת פסיכיאטרית מסכמת שקבעה כי המערער אינו סובל מפגיעה בשיפוט ויודע להבדיל בין מותר לאסור.
  • עדותו של ד"ר מרגולין, הפסיכיאטר המחוזי, לפיה למערער יש יכולת שליטה מלאה במעשיו.

תגיות נושא

  • רצח בכוונה תחילה
  • ענישה
  • הפרעה נפשית
  • סעיף 300א לחוק העונשין

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 506/94
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4298/96 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: יובל גפרי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.4.96 ב.פ. 506/94 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר, ש' טימן תאריך הישיבה: י"א באייר התשנ"ט (27.4.99) בשם המערער: עו"ד מרוז דניאל בשם המשיבה: עו"ד רבקה לוי גולדברג פסק-דין השופט י' קדמי: 1. פתח דבר המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ.ח. 506/94) בעבירת רצח בכוונה תחילה - לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין - ונדון לעונש של מאסר עולם. הערעור מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את טענתו של ב"כ המערער, לפיה: מן הראוי היה ליישם במקרה זה את הוראותיו של סעיף 300 א לחוק העונשין; ולגזור על המערער עונש קל יותר מופחת מזה שנגזר עליו שם. 2. העובדות להלן בתמצית עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור: א. המערער גרם למותו של המנוח, יצחק וינקלר ז"ל, במפגש שהתקיים ביניהם על רקע הומוסקסואלי, בדירתו של המנוח שבפרדס כץ, בכך שהלם בראשו - שעה שישן - בבקבוק יין ודקר אותו בליבו בסכין שהביא עמו; וכי המתתו של המנוח תוכננה על ידי המערער מראש לקראת המפגש האמור, במטרה לגנוב כסף וחפצים אחרים מדירת המנוח כפי שעשה בפועל. ב. חומר הראיה מלמד: כי המערער תכנן את המתתו של המנוח לפרטיה בקפידה רבה, הביא עמו את ה"כלים" שלהם נזקק ונערך מבעוד מועד לביצוע המעשה; וכי המעשה בוצע על רקע ההכנות האמורות בדם קר וללא קינטור, כשתכליתו, כאמור, גניבת כסף וחפצים מן הדירה. ג. לקראת הדיון ובמהלכו, נבדק המערער מספר בדיקות פסיכיאטריות. בחוות דעת מסכמת - החתומה על ידי הפסיכיאטור המחוזי ושני רופאים נוספים - נקבע, בין היתר, כדלקמן: (1) "מדובר בגבר... המתפקד מבחינה קוגניטיבית בתחום הגבולי (לא מדובר בפיגור שכלי)". (2) "מבחינה אישיותית ניכרת הפרעת אישיות... ניכרים דחפים תוקפנים קיצוניים ביותר והעדר כוחות אגו ומנגנוני התמודדות לרסן אותם... כל אלה מסבירים את ההתנהגות האנטי חברתית הקיצונית שלו...". (3) "מהחומר המונח לפנינו לא עולה תמונה של אדם הסובל מפגיעה בשיפוט ונראה שהוא מכיר בין מותר ואסור מבחינה חברתית". (4) "לסיכום:... הנבדק אינו סובל ממצב פסיכוטי, הנ"ל יודע להבדיל בין מותר ואסור, יכול לעמוד לדין ויכול לשאת בעונש". ד. סיכומם של דברים: על פי חוות הדעת המסכמת, המערער אינו מפגר ואף לא חולה ברוחו; ועל כן, אין הוא יכול להינות מן הסייג של אי שפיות הדעת הקבוע בסעיף 34 ח' לחוק העונשין. עם זאת, כפי שיפורט להלן, הסניגור סבר שיש להנות את המערער מעונש מופחת, מכח הוראות סעיף 300א(א) לחוק העונשין; אך בית המשפט דחה את בקשתו. 3. הדיון בבית המשפט המחוזי א. כאמור, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער - על פי הגירסה שהציג המערער עצמו במהלך חקירתו והראיות הנוספות שנפרשו בפניו - ברצח בכוונה תחילה; ובבואו לגזור את עונשו, דחה את טענת הסניגור כי יש לנהוג עם המערער על פי הוראות סעיף 300א(א) לחוק העונשין וגזר עליו מאסר עולם כמצוות החוק. ב. בדחותו את טענת הסניגור בדבר יישומו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין, קבע בית המשפט המחוזי: "הנאשם איננו סובל מהפרעה נפשית ובוודאי לא חמורה, אלא מהפרעת אישיות. רמתו השכלית גבולית, אך לא מדובר בפיגור שכלי... על פי חוות הדעת ת37/ [-חוות הדעת המסכמת-] הנאשם "אינו סובל מפגיעה בשיפוט"... ממכלול הראיות והודעותיו של הנאשם עולה, שהוא היה מודע היטב למעשהו וידע היטב את הפסול שבדבר (ובוודאי שאין מקום לטענה כי הוגבלה יכולתו להמנע מהמעשה)... הנאשם הבין היטב את הפסול שמעשה. לו רצה יכול היה להימנע ממנו...". 4. הערעור א. בדבריו בפנינו, התמקד ב"כ של המערער בהוראות סעיף 300א(א)(2) לחוק העונשין; וטען, כי יש להקל עם מרשו, משום שעשה את המעשה כשהוא נתון "במצב שבו בשל הפרעה נפשית חמורה... הוגבלה יכולתו במידה ניכרת... להימנע מעשיית המעשה כאמור בסעיף 300א(א)(2) הנ"ל. את עמדתו בענין זה סומך ב"כ המערער על קביעתם של שלושת הרופאים - שבדקו את המערערים בחוות הדעת המסכמת שנתנו, בה ציינו, בין היתר: "... מבחינה אישיותית ניכרת הפרעת אישיות עם ארגון אישיותי נמוך, ניכרת אגוצנטריות ובה... ניכרים דחפים תוקפניים קיצוניים ביותר והעדר כוחות אגו ומנגנוני התמודדות לרסן אותם". לשיטתו של ב"כ המערער: די במימצא הנ"ל כדי להנות את מרשו מהוראותיו של סעיף 300(א)(א)(2) הנ"ל, כמי שבשל "הפרעה נפשית חמורה... הוגבלה יכולתו... במידה ניכרת... להימנע מעשיית המעשה". ב. עמדת ב"כ של המערער אינה מקובלת עלינו. חוות הדעת מציגה את ה"דחפים התוקפניים" ואת "העדר כוחות אגו ומנגנוני התמודדות לרסן אותם" כחלק מן הגורמים ה"מסבירים את ההתנהגות האנטי חברתית הקיצונית" של המערער; אך אינה מתייחסת למידה שבה הוגבלה בשל מצב דברים זה, יכולתו של המערער להימנע מעשיית המעשה, כדרוש ליישום הוראותיו של סעיף 330א(א) הנ"ל. הסניגור נמנע בחקירתם הנגדית של שלושת הרופאים מלהציג שאלה כלשהי בהקשר זה. ברם, מאידך גיסא, הציגה ב"כ התביעה לאחד מחותמי התעודה - ד"ר מרגולין הפסיכיאטור המחוזי - שאלה ישירה בענין זה; ולהלן נוסח השאלה והתשובה שניתנה לה: "ש. קבעת שיש לנאשם הפרעת אישיות - האם היא פוגעת ביכולתו להבין את מעשיו או להימנע ממעשה" (ההדגשה שלי- י.ק.). ת. לחלוטין לא. הפרעת האישיות אינה מונעת ממנו להבין את הפסול שבמעשיו... יש לו יכולת שליטה מלאה במעשיו" (ההדגשה לי - י.ק.). תשובה חד משמעית זו של ד"ר מרגולין, שנותרה ללא כל נסיון מצד הסניגור לשנותה, מלמדת בעליל כי המשמעות שביקש האחרון ליתן לממצאים שעליהם הצביע חוות הדעת המסכמת, אינה תואמת למציאות. ג. סיכומם של דברים, על הסניגור היה להניח תשתית ראייתית מספקת - ואין לשכוח כי נטל השכנוע בהקשר זה מוטל על הנאשם - לקביעה: כי בשל "הפרעה נפשית חמורה, הוגבלה יכולתו [של המערער] במידה ניכרת... להימנע מעשיית המעשה". המערער לא יצא ידי חובה זו: ראשית - לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך שהפרעת האישיות שממנה סובל המערער באה בגדר "הפרעה נפשית חמורה"; ושנית - אפילו יצא המערער ידי חובתו בהקשר האמור, לא הונחה תשתית ראייתית נאותה לכך שכתוצאה מהפרעת האישיות האמורה "הוגבלה יכולתו במידה ניכרת להימנע מעשיית המעשה". במצב דברים זה, דין הערעור להידחות. ש ו פ ט השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' ר' זועבי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, ט"ז בסיון תשנ"ט (31.5.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96042980.H02