פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4193/97
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט ע' ר' זועבי
המערער: הרצל יזדי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-פיו מיום 26.5.97 בת.פ.ח
294/95 שניתן על-ידי כבוד השופטים
ד' ברלינר, ש' גדות, צ' גורפינקל
תאריך הישיבה: יט' בחשון תש"ס (28.10.99)
בשם המערער: עו"ד זהבה נקדימון (מטעם הסנגוריה
הציבורית הארצית)
בשם המשיבה: עו"ד רבקה לוי-גילדברג
פ ס ק - ד י ן
המתלוננת (כבת 18) סובלת מלקות שכלית. המערער נטל אותה לצריפו, שם החזיק בה במשך כחמישה ימים שבמהלכם ביצע בה עבירות אינוס ומעשי סדום שלא ברצונה ובהסכמתה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שמונה שנות מאסר. בערעור נגד אורך תקופת המאסר טענה הסניגורית כי העונש מופרז לחומרה וכי בגזירת הדין לא ייחס בית המשפט את מלוא המשקל הראוי למגבלותיו האישיות של המערער, רמתו השכלית והרגשית הירודה.
דין הערעור להידחות. המערער ביצע עבירות אינוס ומעשי סדום בנערה מפגרת תוך ניצול לרעה של מיגבלותיה וחוסר האונים שלה. אילו עמד בית המשפט המחוזי להענישו כראוי לו - על-פי חומרתם המופלגת של מעשיו ותוך התחשבות בצורכי ההגנה המוגברים על נערות ונשים מסוגה של המתלוננת - חזקה שהיה משית עליו עונש מאסר לתקופה ארוכה במידה משמעותית מזו שהטיל עליו. אלא שבית המשפט המחוזי ראה לייחס משקל רב לרמתו האישית והשכלית הדלה של המערער. מטעם זה הקל בדינו ככל שעשה. וכשלעצמנו תהינו אם לא ייחס לשיקולי הקולא משקל רב מן הראוי.
הערעור נדחה.
ניתן היום, יט' בחשון תש"ס (28.11.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97041930.F03