פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 417/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' ריבלין
המערער: אחמד חמזה
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 12.10.99 בת"פ 539/98 שניתן
על ידי כבוד השופט ז' הווארי
תאריך הישיבה: ח' בכסלו התשס"א (5.12.2000)
בשם המערער: עו"ד אבי תגר
בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש
פסק-דין
1. המערער נמצא אשם, בבית המשפט המחוזי בנצרת, בביצוע עבירות של אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, של הדחת קטין לסמים מסוכנים, של שימוש ואחזקה בסם מסוכן לצריכה עצמית, ושל נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה, ללא פוליסת ביטוח, ובעת פסילה.
המערער נהג ברכב והסיע בו קטינה, אף שנפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה לצמיתות. הוא סיפק לקטינה, פעמים אחדות, סם מסוכן מסוג הרואין. עם אספקת הסם המסוכן לקטינה, מידי המערער, קיימה עמו הקטינה יחסי מין.
בית המשפט המחוזי דן את המערער למאסר לתקופה של שלושים וששה חודשים לריצוי בפועל, וכן הפעיל בעניינו שני עונשי מאסר מותנים, שהיו תלויים ועומדים נגדו בגין עבירות קודמות של שימוש עצמי בסם מסוכן - האחד לתקופה של ששה חודשים והאחר לתקופה של ארבעה חודשים. בית המשפט הורה, כי המערער ירצה את כל תקופות המאסר - זו שהוטלה עליו בתיק הנוכחי ואלה שהופעלו - באורח מצטבר זו לזו, באופן שיהיה עליו לרצות מאסר בפועל במשך 46 חודשים. כמו כן הוטל עליו מאסר מותנה.
הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער סבור, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, בעיקר בשל עבירת ההדחה של קטין לשימוש בסמים, ולא הביא בחשבון העונש את העובדה שהקטינה לה סיפק את הסמים המסוכנים, הייתה קרובה בגילה לגיל הבגרות, וכי קודם לביצוע העבירות נמלטה הקטינה ממוסד בו הייתה מצויה לצורך גמילה מסמים.
2. העונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי אינו חמור כשלעצמו, כשמביאים בחשבון את חומרת המעשים, שבוצעו על-ידי המערער, וגם אם מביאים בחשבון העונש את הנסיבות המקלות להן הוא טוען. לא מצאנו לפיכך מקום להתערב בעונש המאסר שהוטל על המערער בגין העבירות נשוא הערעור. עם זאת, מצאנו לראוי להקל עמו בעניין אחד: בית המשפט המחוזי הפעיל בעניינו של המערער שני עונשי מאסר מותנים, שהיו תלויים ועומדים כנגדו, שניהם בגין עבירות של שימוש עצמי בסם מסוכן. בית המשפט הורה, כאמור, לצרף עונשים אלה זה לזה, במצטבר, ולהוסיפם לתקופת המאסר שנגזרה על המערער.
בנסיבות העניין ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים החלטנו להורות, כי המערער ירצה את שני עונשי המאסר המותנים כשהאחד חופף את האחר, ובמצטבר לעונש שהוטל עליו בגין העבירות נשוא האישום. המערער ירצה, לפיכך, מאסר בפועל במשך 42 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, ובמובן זה התקבל הערעור. עונש המאסר המותנה, שהוטל על המערער, יעמוד בעינו.
ניתן היום, ח' בכסלו התשס"א (5.12.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00004170.P01/אמ