פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3741/02
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: נזאם רושדי אבו רמוז
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
תאריך הישיבה: כ"ו בסיוון תשס"ב (6.6.02)
בשם המערער: עו"ד אחמד ספיה
בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש
בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס
ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי
בירושלים בת"פ 1260/00 שניתן על-ידי השופט
מ' דרורי מיום 8.4.02
פסק-דין
השופט מ' חשין:
המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה כהגדרתה בסעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. התביעה והנאשם הגיעו לכלל הסדר טיעון ולפיו ייגזר על המערער עונש מאסר בפועל בן שבעה חודשים, אך בית-המשפט המחוזי, בהחלטה מנומקת, החליט שלא לכבד את הסדר הטיעון וגזר על המערער עונש מאסר בפועל בן שנה וחצי ועליו מאסר על-תנאי בן שנה וחצי נוספות. הערעור הוא על גזר-הדין.
אנו מסכימים עם דעתו של בית-המשפט המחוזי כי ראוי היה להחמיר עם המערער. המדובר היה ביידוי בקבוק תבערה אל-עבר רכב שנסע בכביש סילואן ואשר מתפקידו היה להגן על בתי היהודים באיזור. המערער תיצפת על הכביש עם אחר, וכשהגיע הרכב ידה עליו נאשם העומד לדין בצוותא-חדא עם המערער בקבוק תבערה אשר הוכן מבעוד מועד. בקבוק התבערה פגע ברכב, נפל על הכביש והתלקח. אין צורך להאריך בנושא הסיכון הנשקף ממעשה זדון כמעשה המערער, ולא היינו מתערבים בהחלטתו של בית-משפט קמא לולא דברים שנאמר בסמוך.
מסתבר כי שותף למערער היה אדם אחר. אותו אדם הועמד לדין בעבירה שהמערער עמד עליה לדין ועונשו נגזר לשבעה חודשי מאסר בפועל, עונש זהה לעונש שהתביעה הסכימה בהסדר הטיעון כי יוטל על המערער אף-הוא. יתר-על-כן: באת-כוח המדינה הודיעתנו שהמדינה הסכימה להסדר הטיעון כאמור אך באשר בית-המשפט המחוזי הטיל על שותפו של המערער עונש בן שבעה חודשים, וכי לולא כן היו מבקשים להחמיר בעונשו של המערער. בית-המשפט המחוזי ניסה אמנם להבחין את עניינו של המערער מעניינו של אותו אחר, אך דעתנו היא כי משנגזר על האחר עונש של שבעה חודשי מאסר לא היה זה ראוי כי ייגזר על המערער עונש אחר. למניעת ספיקות נוסיף ונאמר דברים שאמרנו לעיל: העונש שהטיל בית-המשפט המחוזי על המערער - עונש ראוי הוא - ולא היינו מתערבים בגזר-הדין לולא העונש שנגזר על האחר אשר עשה מעשים כמעשי המערער.
אנו מחליטים אפוא - בהסכמת המדינה - לקבל את הערעור ותחת עונש המאסר שהוטל על המערער בבית-משפט המחוזי אנו מחליטים לגזור עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של שבעה חודשים, ובנוסף לכך מאסר על-תנאי בן עשרה חודשים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור, תוך תקופה של שלוש שנים מיום
שיחרורו ממאסר כל עבירת פשע או עבירה נגד הגוף לפי פרק י' לחוק העונשין.
היום, כ"ו בסיוון תשס"ב (6.6.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02037410.G01
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il