פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3701/02
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: הנא ע' אלה פדילי
נגד
המשיבים: 1. סעאד ע' אלטיף פדילי
2. וגיה ע' אלטיף פדילי
3. ראבעה סמארה
4. האשם מוחמד מנסור
תאריך הישיבה: ג' בתמוז תשס"ב
בשם המערער: עו"ד מאזן דעאס
בשם המשיבים: עו"ד עבד אל ראז עבד אל קאדר
ערר על פי פקודת בזיון בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 16.4.02 בת"א 1315/02
שניתן על-ידי כב' השופט י' זפת
פסק-דין
השופט מ' חשין:
ערעור על החלטה בנושא צו שנתן בית-משפט קמא לפי פקודת ביזיון בית-המשפט.
לבקשת המשיבים אסר בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על המערערת ועל כל אדם אחר מטעמה לבצע עבודות בניה כלשהן בחלקת אדמה מסויימת. משנמצא להם למשיבים כי המערערת מפירה את הצו, פנו אלה לבית-המשפט וביקשו כי יינתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית-המשפט לכפיית ביצועו של צו האיסור האמור לעיל. בית-המשפט המחוזי נענה לבקשה וגזר על המערערת "קנס" בסכום של 15,000 ש"ח לכפיית ביצוע. כן חייב בית-המשפט את המערערת לשלם למשיבים שכר-טירחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח.
הערעור הוא על החלטת הכפייה, על סכום הקנס ועל שכר-טירחת עורך-הדין.
בהתאם לתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, לא ייתן בית-משפט סעד זמני "אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו...". טוען בא-כוח המערערת כי המשיבים המציאו, אומנם, ערבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), ואולם לא המציאו "ערבות מספקת" כהוראת תקנה 364(א) וכי מטעם זה לא נכנס צו האיסור לתוקף. ומשלא נכנס צו האיסור לתוקף, ממילא אין לחייב את העותרת בהפרתו. טענה זו אין בה ממש.
בצוותו על המערערת את שציווה, הוסיף בית-המשפט וקבע כי אין הוא רואה מקום להתנות את הצו בהפקדת עירבון, וכי ניתן להסתפק בערובה עצמית של המבקשים (המשיבים לפנינו). טעם הדבר הוא, לדיברי בית-המשפט, שאין חולקים על כך שהבניה נעשית שלא-כדין, ובנסיבות אלו אין מקום להתנות את מתן צו האיסור בהפקדת עירבון.
בעשותו כן פעל בית-המשפט בסמכות, שכן כהוראת תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי הוא בית-משפט לפטור מהמצאת ערבות "אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו." תנאי זה נתמלא במלואו, וממילא דין טענתה של המערערת כי תידחה.
לא מצאנו ממש בטענת המערערת כי ה"קנס" שהוטל עליה גבוה הוא יתר-על-המידה, או כי חוייבה בשכר-טירחת עורך-דין למעלה מן המידה הראוייה.
סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את הערעור.
כדי שלא להכביד על המערערת מעבר לצורך, אנו מחליטים ליתן ארכה בידה לתשלום 15,000 הש"ח שחוייבה בהם עד ליום 30.6.2002.
ניתן היום, ג' בתמוז תשס"ב (13.6.02)
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02037010.G03
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il