פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3610/99
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט מ' אילן
המערער: סאמי שיבלי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 2.5.99 בת"פ 430/98 שניתן
על ידי כבוד השופטים ע.ר. זועבי, גלפז, כהן
תאריך הישיבה: ד באלול תשנ"ט (16.8.99).
בשם המערער: עו"ד חיים אוחנה
בשם המשיבה: עו"ד דפנה ביינוויל
פסק-דין
1. המערער הורשע בביצוע מעשה מגונה, כליאת שוא והדחה בחקירה, ובית המשפט המחוזי בנצרת השית עליו שבע שנות מאסר, מתוך זה ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בסכום של 20,000.- ש"ח. הערעור שלפנינו סב על ההרשעה ועל חומרת העונש.
2. לא ראינו מקום להתערב בהרשעה. טענתו המרכזית של הסניגור היתה שבית המשפט המחוזי לא היה רשאי מחד לתת אימון בגירסת המתלוננת, ומאידך לא לקבל את גירסתה שהיתה חדירה; אכן הדברים הוסברו הסבר היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שרק מחמת הספק המבוסס על הראיות האובייקטיביות, ומחמת הזהירות מאן בית המשפט המחוזי לצעוד צעד נוסף ולקבל בוודאות את גירסת המתלוננת שהיתה חדירה מבלי לשלול את האפשרות שאמנם גם חלק זה של גירסתה אינו נטול יסוד. בשאר טענות המערער כלפי ההרשעה לא מצאנו ממש.
3. סעיף ההרשעה המרכזי הוא מעשה מגונה, אך נוספו אליו גם כליאת שוא והדחה בחקירה. בהשיתו על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים, סבר בית המשפט המחוזי שהמעשה התקרב למעשה אונס; לפיכך נראה לנו שהוא לא החמיר עם המערער במידה המצדיקה את התערבותנו.
הערעור נדחה.
ניתן היום ד באלול תשנ"ט (16.8.99).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99036100.B02