ע"פ 35/12 — פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 35/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניינים פליליים ע"פ 35/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.11.11 בתפ"ח 48205-05-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: צ' סגל – סג"נ, מ' דרורי וב' צ' גרינברגר תאריך הישיבה: י"ד בסיון התשע"ג (23.5.2013) בשם המערער: עו"ד וסים דראושה בשם המשיבה: עו"ד נעימה חינאווי בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 48205-05-11 (כבוד סגן הנשיאה השופט צ' סגל והשופטים מ' דרורי ו-ב' צ' גרינברגר) מיום 16.11.2011. 2. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן הכולל שלושה אישומים. במסגרת האישום הראשון הורשע בעבירות מין במשפחה, על פי 351(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון למעשה מגונה, על פי סעיף 348(ג) בצירוף 25 לחוק העונשין; פציעה בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 334 בצירוף 335(א)(1) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 380 בצירוף 382(ב)(2) לחוק העונשין ואיומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין. במסגרת האישום השני הורשע המערער בשלוש עבירות מין במשפחה, על פי 351(ג)(2) לחוק העונשין בנסיבות 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. במסגרת האישום השלישי הורשע המערער בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 379 בצירוף 382(ב)(1) לחוק העונשין ובעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 379 בצירוף 382(ב)(2). 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום הראשון, המערער, חירש ומתקשר בשפת הסימנים, מתגורר עם משפחתו וששת ילדיו. במהלך השנים 2009-2011 ביצע בבתו ש', ילידת 1992, מעשים מגונים. במספר מקרים הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, חשף את איבר מינו בפניה, ואמר לה שהוא רוצה לשכב איתה ושאף אחד לא ידע מזה. ש' נהגה להתעלם מכך ולעיתים נכנסה לחדרה ונעלה אותו. באותה התקופה, במספר מועדים, נשכב המערער ליד ש' בזמן שישנה וליטף אותה בחזה, ברגליים ובישבן. כמו כן, במספר מקרים באותה תקופה היכה המערער את ש'. באחד המקרים בתחילת חודש מאי 2011, שאל המערער את ש' האם סיפרה על מעשיו לאימה וכאשר ענתה בחיוב שבר צלחת ופצע את ש' במותנה באמצעות שבר של הצלחת. כתוצאה מכך נגרם לש' חתך ודימום במותן. ביום 9.5.2011 חשף המערער את איבר מינו בפני ש'. בסמוך לכך איים עליה כי יפגע בה אם תספר למישהו על מעשיו. ביום 12.5.2011 הסיע המערער את ש' ועצר את הרכב במקום מבודד. ש' אשר חששה ממנו נמלטה מן הרכב והוא אסף אותה, הוריד אותה במחוז חפצה ואמר לה שיאסוף אותה יותר מאוחר. המערער הגיע למקום הימצאה כאשר הוא מצויד בשמיכה וכרית, אסף אותה ונסע למקום המבודד אשר עצרו בו קודם לכן. במהלך הנסיעה ציין בפניה כי הוא רוצה "לישון איתה". משסרבה ללכת אחריו שב המערער לרכב תוך שהוא מציין בפניה כי הוא רוצה לקחת אותה הביתה וברכב היכה אותה בפניה באמצעות ידו. כתוצאה ממעשיו נגרם לה דימום באפה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום השני, במהלך התקופה הרלוונטית, בזמן שבתו א', ילידת 1997, ישנה, הכניס המערער את ידו מתחת לחולצתה וליטף את החזה שלה. לאחר מכן אמר לה לא לספר לאיש אודות האירוע. במהלך אותה תקופה, בזמן שהיא ישנה, הפשיט את מכנסיה אולם היא התעוררה והוא חדל ממעשיו. בתחילת שנת 2011 קרא לה המערער והיא התעלמה ממנו ויצאה מן הבית. בסמוך לכך תפס אותה המערער, הרים אותה, השכיב אותה על המיטה בבית, נשכב על גופה והחל לנשק אותה בפיה. א' דחפה את המערער ונמלטה ממנו. המערער התנצל בפניה וביקש ממנה לא לספר לאיש אודות האירוע. על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום השלישי, במהלך התקופה הרלוונטית, במספר מקרים היכה המערער את אשתו באמצעות חגורה. במהלך חודש מאי 2011, הורה המערער לבתו ה', ילידת 2003, לצאת מן הבית וכאשר סרבה היכה אותה. 4. במסגרת גזר הדין, בית המשפט סקר את הערכת המסוכנות המינית שנערכה למערער לפיה מסוכנותו לטווח ארוך כלפי בנות משפחתו היא בינונית עד נמוכה. כן סקר בית המשפט את תסקיר שירות המבחן בו לא ניתנה המלצה בעניינו. עוד סקר בית המשפט את תסקיר נפגע העבירה של ש' לפיו ניכרים אצלה סימנים פוסט טראומטיים ופחד מפני פגיעה מינית עתידית על ידי המערער לאחר שחרורו. בית המשפט עמד על חומרת העבירות בהן הורשע המערער, ועל הצורך להגן על בני משפחתו אשר מחייב ענישה הולמת. בית המשפט הדגיש את החומרה היתרה הנובעת מהעובדה כי הפגיעה נעשתה בקטינות שהן בנותיו ונוכח כך הן חסרות ישע. בית המשפט הוסיף כי למעשים חומרה יתרה נוספת, שכן לעבירות המין מצטרפות עבירות האלימות. בית המשפט ציין את העובדה כי לא מדובר במקרה חד פעמי ולא בקורבן אחד. מבחינת שיקולים לחומרה בית המשפט הוסיף ושקל את העדר ההפנמה המלאה של המערער, את אי קבלת האחריות מטעמו, את המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי בנות המשפחה ואת הנזק שנגרם למתלוננות. לקולה, שקל בית המשפט את העובדה שהמערער הינו חירש ואילם, וכי הוא לא מסוגל ליצור קשר עם הסובבים אותו בבית הכלא. כמו כן, בית המשפט מצא כי אין לחייב את המערער בתשלום פיצוי למתלוננות כדי לא לפגוע בילדי המשפחה האחרים. על בסיס זה, בית המשפט גזר על המערער 6 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור משך שלוש שנים עבירות מין במשפחה או עבירות אלימות במשפחה מסוג פשע. 5. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן משקל מספק להודאתו במיוחס לו. כמו כן הוא טוען כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל מספק לעובדה שאין לו עבר פלילי וזהו מאסרו הראשון. עוד טוען הוא כי כתב האישום בו הודה אינו חמור יחסית לעבירות מסוג זה וכי בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבות חייו כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן בעניינו. לבסוף, מדגיש המערער את העובדה כי הינו חירש ואילם, וטוען כי מכאן נובע ששהייתו במאסר קשה שבעתיים מכל אסיר אחר. 6. במענה, טוענת המשיבה כי המעשים הם חמורים מאחר והן בוצעו בבנות משפחתו שהן בנותיו, וכללו פגיעות פיזיות. לטענתה, העונש הוא ראוי ואין להתערב בו. כמו כן מדגישה המשיבה את תסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש בעניינו של המערער, בו הוא לא מקבל אחריות על מעשיו בצורה מלאה. עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי שקל את היות המערער חירש ואילם והביא זאת בחשבון בין יתר שיקוליו. 7. כאמור, טרם הדיון בפנינו, נתקבל תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי למערער אין עבירות משמעת במהלך מאסרו. במסגרת זאת, ציין שירות המבחן כי בהליך בחינת אפשרות יציאתו לחופשה, נקבע על ידי הועדה לגילוי עריות כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, ולפיכך נדחתה בקשתו להשתלב בסבב חופשות. להתרשמות גורמי הטיפול מדובר באדם המתקשה להתייחס באופן רגשי לאירועי חייו אולם אינו בעל דפוסים עבריינים בולטים. 8. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ושמענו את טענות הצדדים בפנינו וכן את עמדת שירות המבחן, מצאנו כי דין הערעור להדחות. 9. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)). בהליך שלפנינו אין המערער טוען כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה, ועיקר טענתו מבוססת על עובדת היותו חירש ואילם ועל הקשיים הנובעים מכך בשהייתו במאסר. אכן, נקבע בעבר כי מדובר בקושי ניכר שיש לתת עליו את הדעת (ע"פ 3766/10 נמר נ' מדינת ישראל (13.1.2011)). ברם, מנגד ניצב עניינן של המתלוננות – בנותיו הקטינות אשר ניכר, לפחות לגבי ש' בעניינה הוגש תסקיר נפגע עבירה, כי היא חשה פחד מפגיעה עתידית. כאשר מקור הפחד הוא אבי המתלוננת יש להגן שבעתיים על האינטרס של הקטינה, משהפוגע מצוי במרחב הביתי שלה. כן, בגוזרו את דין המערער, הביא בית המשפט בין יתר שיקוליו, גם את עובדת היותו חירש ואילם. בהמשך לכך, כפי שבית משפט זה ציין בעבר, במקרים דוגמת המקרה הנוכחי, בהם בוצעו עבירות קשות לאורך שנים, משקלו של העדר עבר פלילי הוא משקל מועט בלבד (ראו: ע"פ 3934/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.2.2013)). אין מדובר במעידה נקודתית אלא בהתנהלות שיטתית, שהטילה אימה על נפשות הקורבנות לאורך שנים, ושאת צלקותיה וודאי ישאו הקורבנות לשארית חייהן. נוכח כל האמור, מצאנו כי העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הורשע ואין להתערב בו. יצוין, טרם סיום, כי תשומת לב שירות בתי הסוהר מופנית לנסיבותיו האישיות של המערער בהיותו חירש ואילם. יש לוודא שמאסרו נעשה תוך כיבוד זכותו הבסיסית לכבוד (ראו: בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים (12.2.2007); בג"ץ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294, 298 (1980)) ויש להעניק לו את השירותים המוענקים לאסירים אחרים, דוגמת האפשרות להשתלב בקבוצות טיפוליות ובעבודה, תוך התאמת השירותים למוגבלויותיו (והשוו: חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998; חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו – 2005). 10. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד בסיון התשע"ג (6.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12000350_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il