ע"פ 344/00 — יצחק חביב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 344/00 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 344/00 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות המערער: יצחק חביב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.11.99 בע"פ 5029/99 שניתן על ידי כבוד השופטים ד' בר-אופיר ה' הרטמן וא' אבן-ארי בשם המערער: עו"ד איריס יערי-לייב ועו"ד גלאון קפלינסקי בשם המשיבה: עו"ד הרן רייכמן פסק-דין (לענין העונש) השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בביצוע עבירות מין בשתי מתלוננות. לגבי מתלוננת אחת הורשע בעבירת אינוס ובעבירה של מעשה מגונה. לגבי המתלוננת השניה הורשע בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות ובעבירת נסיון למעשה סדום. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 15 שנות מאסר בפועל, שלוש שנים של מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וחייב אותו לשלם לכל אחת מהמתלוננות פיצוי כספי בסך 25,000 ₪. 2. ביום 1.4.03 שמענו את טיעוני הצדדים לענין הכרעת הדין וניתן על ידנו פסק הדין בחלק זה של הערעור. במסגרת פסק דיננו החלטנו לבטל את הרשעת המערער בעבירה של מעשה מגונה במסגרת האישום הראשון וזיכינו אותו מן הספק מעבירה זו. ערעורו נדחה באשר ליתר פרטי הכרעת הדין. באותו מועד החלטנו לדחות את הטיעון לעונש כדי לאפשר קבלת תסקיר מבחן משלים ביחס למכלול נסיבותיו האישיות של המערער, כדי שיונח לפנינו לצורך שיקולינו לענין העונש. היום שמענו את טיעוני הצדדים לענין העונש. 3. לאחר זיכוי המערער מעבירת המעשה המגונה, נותרה בעינה הרשעתו בשני מעשי אינוס חמורים כלפי שתי מתלוננות בשתי פרשות נפרדות שארעו בהפרש זמן קצר ביניהן. המעשה הראשון בוצע בצעירה שהיתה בקשרי קירבה עם המערער ואילו המעשה השני בוצע בנערה קטינה. שתי המתלוננות בקרו את המערער בביתו, ותוך כדי שהותן אצלו, ביצע בהן מעשי אינוס תוך שימוש בכוח ובאלימות קשה ביותר, ותוך פגיעה קשה בשתיהן. בית המשפט המחוזי, בגוזרו את הדין, עמד על שיקולי החומרה במעשיו של המערער – על עצם ביצוע מעשי המין בכפייה בשתי המתלוננות, על האלימות והברוטליות שהתלוו למעשי האינוס, על העובדה כי מדובר בשתי פרשות נפרדות של אינוס אשר בוצעו בהפרש זמן קצר זה מזה, ובמיוחד על עובדת קטינותה של המתלוננת בפרשה השניה, המוסיפה מימד חומרה למעשי המערער. בית המשפט המחוזי הדגיש בשיקוליו את קו החומרה הננקט במדיניות הענישה המקובלת בעבירות אינוס שהינו קו עיקבי ומתמשך לאורך שנים. הוא עמד על הצורך להגן על קרבנות העבירה, על שלומן וכבודן, והדגיש את מידת הסבל והפגיעה שנגרמו להן עקב מעשי המערער. נוכח שיקולי ענישה מחמירים אלה, גזר את דינו של המערער ל-15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וחובת פיצוי. המערער מבקש להקל בעונש זה. 4. טעמי הערעור לעונש מתמקדים, בראש וראשונה, בעובדת זיכויו של המערער מן הספק מעבירת מעשה מגונה. כן נטען כי המערער הודה בהליך הערעור באחריותו למעשים והביע חרטה על ביצועם, וכי מתסקירי המבחן העדכניים ניתן להתרשם שהוא מגלה נכונות להשתלב בהליך שיקומי. עוד נטען באשר לנסיבותיו האישיות של המערער כי אין לו עבר פלילי קודם, וכי נשא אישה בעת היותו בכלא, ונולד לו בן לפני זמן קצר. בהיבט ענישה עקרוני נטען בשם המערער כי עונשו נגזר בבית המשפט המחוזי בשנת 1999, ונכון לאותה עת היה זה עונש חריג בחומרתו מן המקובל. על פי הטענה, אמת המידה לגזירת העונש הינה על פי המקובל במועד גזירת הדין בערכאה הדיונית, ולכן גם מטעם זה יש להקל בדינו של המערער, בערעור שלפנינו. 5. התביעה עומדת על חומרת מעשיו המופלגת של המערער ועל הצורך בענישה מחמירה כדי להגשים מטרה של הרתעה אפקטיבית ומתן גמול עונשי ראוי. 6. נתנו דעתנו למכלול שיקולי הענישה ובאנו לכלל דעה כי, חרף חומרתן המופלגת של העבירות אותן ביצע המערער, יש בכל זאת מקום להקלה מסוימת בדינו ונבהיר את טעמינו: העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות עד מאד וכלל הנסיבות שפורטו לעיל הקשורות לביצוען מצדיק ענישה מחמירה ביותר. מעשי האינוס שביצע בשתי מתלוננות שאחת מהן קטינה, האכזריות והאלימות הקשה שהתלוו למעשים, והפגיעה הקשה שפגע בשלומן ובנפשן מצדיקים החמרה ניכרת בעונש. היותו של המערער בעל עבר נקי מרישום פלילי איננו מהווה שיקול מכריע לקולא בנסיבות של ביצוע עבירות מין כה חמורות, כפי שארע כאן. אנו סבורות, איפוא, כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הלם בחומרתו את אופי מעשיו של המערער הן בהיבט רמת הענישה שהיתה מקובלת בעת מתן גזר הדין והן כיום, ולא היינו רואות להתערב בו ולשנותו אלמלא השיקולים הבאים: ראשית, אכן בפסק הדין שניתן על ידנו בערעור על הכרעת הדין החלטנו על זיכויו מן הספק של המערער בפרט הנוגע למעשה המגונה באישום הראשון. אף שאין מדובר בענין המהווה את עיקר העבירה המיוחסת למערער באישום הראשון, ראוי הוא כי הזיכוי האמור יקבל ביטוי מסוים בענישה. שנית, גם כאשר מדובר בנאשם הנמצא חייב בדינו בעבירות חמורות ביותר, ובכלל זה בעבירות מין, לעולם יש להתייחס להיבטי הענישה האינדיבידואליים, ובכללם לנסיבותיו האישיות של הנאשם. זאת, גם מקום שיש לנקוט, כנקודת מוצא, קו ענישה מחמיר. מבחינה זו, מתסקירי שירות המבחן עולה כי לאחרונה חל מיפנה מסוים בגישתו ובהתייחסותו של המערער למעשים הנפשעים שביצע, וניתן להצביע על תחילת מודעות למשמעות מעשיו ולהשלכותיהם. הדבר פותח פתח להתחלה של תהליך שיקום, אשר אפשר ומבשר הוא סיכוי להתחלה של שינוי דרך. משיקולים מצטברים אלה מצאנו לקבל באופן חלקי את ערעור המערער לענין העונש ולהפחית מעונש המאסר בפועל בן 15 השנים שנגזר עליו, באופן שבמקום עונש זה הוא ירצה עונש מאסר בפועל של 12 שנים. שאר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, י"ב בטבת תשס"ד (6.1.04). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 00003440_R08.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il