ע"פ 3387/01 — שלומי כהן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3387/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3387/01 ע"פ 3627/01 ע"פ 3721/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' א' לוי המערער בע"פ 3387/01: שלומי כהן המערער בע"פ 3627/01: גולן אטיאס המערער בע"פ 3721/01: שלמה שגב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.3.01 בת.פ. 40008/00 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' קרא תאריך הישיבה: י' בטבת תשס"ג (15.12.02) בשם המערער בע"פ 3387/01: עו"ד י' הלוי בשם המערער בע"פ 3627/01: עו"ד א' פלדמן ועו"ד מ' ספרד בשם המערער בע"פ 3721/01: עו"ד ג' חריש בשם המשיבה: עו"ד י' קורצברג פסק-דין השופט א' מצא: המערערים שלפנינו הם שלושה מתוך שמונה נאשמים, שהובאו לדין בכתב-אישום אחד, בגין מספר פרשיות של יבוא סם מסוכן מסוג קוקאין מקולומביה לישראל. נדון, בקצרה, בכל אחד מן הערעורים. 2. המערער בע"פ 3387/01 (שלמה כהן) הורשע בקשירת קשר ובניסיון לייבא סם מסוכן (אישום ראשון) וביבוא סם מסוכן (באמצעות בלדר), בהדחה בחקירה ובשימוש בקוקאין (אישום שני). נגזרו עליו תשע שנות מאסר, שבע שנים מתוכן מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. כן הורה בית המשפט על חילוט מכוניתו. מלכתחילה השיג סניגורו לפנינו הן על צדקת ההרשעה, הן על חומרת גזר הדין והן על חילוט המכונית. אך משלא ביקשנו מן המשיבה להשיב על הערעור, ככל שזה מופנה נגד ההרשעה בדין, הודיענו הסניגור כי המערער חוזר בו מן הערעור על ההרשעה ועל חילוט המכונית ומגביל את ערעורו לעניין תקופת המאסר בפועל. עיינו בטענות הסניגור ובתשובת בא-כוח המשיבה ומסקנתנו היא, כי העונש שנגזר על המערער הולם את עבירותיו ואת נסיבות ביצוען ואף עומד ביחס מתאים לעונשים שנגזרו על נאשמים אחרים, שהועמדו לדין ביחד עמו. עברו הפלילי אמנם איננו מכביד, ומעולם בעבר לא נגזר עליו עונש מאסר. אך נסיבות אלו, כעולה מנימוקי גזר הדין, כבר הובאו בחשבון על-ידי בית המשפט המחוזי בקביעת עונשו; ומכל מקום, לנוכח מהות וחומרת העבירות שבהן הורשע הפעם, אין בידנו לקבל כי בית המשפט המחוזי החמיר בדינו במידה העשויה להצדיק את התערבותנו. 3. המערער בע"פ 3627/01 (גולן אטיאס) הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, ביבוא סם מסוכן ובהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. הוא נידון לשמונה שנות מאסר, שש שנים מתוכן מאסר ממש ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. את ערעורו כנגד ההרשעה הגביל בא-כוחו של המערער לשאלה אם על יסוד העובדות שנקבעו במשפט רשאי היה בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער ביבוא סם מסוכן. חלקו של המערער, לטענת הסניגור, התבטא אך בכך שעל-פי הנחייתם של אחרים אסף מבית-מלון בתל-אביב שתי בלדריות, שבאמצעותן יובאו לישראל מקולומביה 1607 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין. הסניגור טען, כי יבוא הסם המסוכן הושלם עם הכנסתו של הסם לישראל, ובמגעו של המערער עם הסם המיובא לאחר הכנסתו לישראל אין משום עבירה של יבוא סם מסוכן. דין הטענה להידחות. על-פי ממצאו העובדתי של בית המשפט המחוזי, מגעי המערער עם הנאשמים אשר יזמו את יבוא הסם, ושבגדרם קיבל המערער על עצמו לאסוף את הבלדריות, החלו עוד לפני שהבלדריות אשר נשאו את הסם הגיעו לישראל. סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים מורה בין היתר, כי "לא יקל [אדם] על ייצואו או ייבואו" של סם מסוכן; ובמעשהו של המערער - שאת ביצועו נטל המערער על עצמו עוד בטרם הגיעו הבלדריות לישראל - היה, לפחות, כדי להקל על יבוא הסם המסוכן לישראל. מכאן שדין הערעור על ההרשעה להידחות. גם בעונש שנגזר על מערער זה איננו מוצאים יסוד להתערב. מעיקרא השווה בית המשפט את עונשו של מערער זה לעונשים שנגזרו על שתי הבלדריות. בנסיבות אלו השליך הסניגור את יהבו על ערעורי הבלדריות על חומרת עונשיהן, שבמועד הדיון בערעור שלפנינו היו עדיין תלויים ועומדים. אלא שביום 12.1.03 ניתן פסק-דין הדוחה את ערעורי הבלדריות (ע"פ 3920/00 ו-ע"פ 3964/00), ובכך נשמט גם הבסיס לתקוות הסניגור, שהקלה בעונשיהן של הבלדריות עשויה להוביל גם להקלה בעונשו של המערער. 4. המערער בע"פ 3721/01 (שלמה שגב) הורשע בשתי פרשיות: בפרשת האישום השלישי (היא הפרשה שבה הורשע גם המערער בע"פ 3627/01, גולן אטיאס) הורשע מערער זה על יסוד הודאתו בעובדות, ואילו בפרשת האישום הרביעי - שעניינה היה בסחר בסם מסוכן מסוג "אקסטזי" - הורשע על יסוד הראיות. נגזרו עליו שתים-עשרה שנות מאסר, תשע שנים מתוכן מאסר בפועל, שאותן ירצה במצטבר לעונש מאסר שאותו ריצה בזמן ביצוע עבירותיו. העיון בהכרעת הדין לא שיכנע אותנו כי לביסוס אשמת המערער בפרשת האישום הרביעי הונחה תשתית ראייתית מספקת; ובעקבות המלצתנו, בפתח הדיון לפנינו, הסכים בא-כוח המשיבה לקבלת הערעור על ההרשעה באישום הרביעי. כפועל-יוצא מכך יש לקבל את ערעורו של מערער זה גם על חומרת גזר הדין. חלקו של המערער בביצוע העבירה של יבוא הסם המסוכן, נשוא האישום השלישי, היה גדול מחלקו של המערער בע"פ 3627/01. חומרה נוספת ומיוחדת הייתה גם בכך, שאת עבירתו האמורה ביצע מערער זה בהיותו אסיר, מבין כותלי בית הסוהר. בנסיבות אלו יש להעמיד את עונשו על עשר שנות מאסר: שבע שנים וחצי מתוכן מאסר ממש ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. 5. העולה מן המקובץ הוא, כי יש לדחות את הערעורים בע"פ 3387/01 ובע"פ 3627/01. הערעור בע"פ 3721/01, על הרשעתו של המערער בעבירות שיוחסו לו בגדר האישום הרביעי, יתקבל והמערער יזוכה מביצוע העבירות האמורות. עקב כך יתקבל ערעורו של המערער גם על גזר הדין ועונשו יועמד על עשר שנות מאסר, שבע שנים וחצי מתוכן מאסר ממש ויתרת התקופה מאסר על-תנאי, והתנאי כאמור בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. הוראת בית המשפט המחוזי, כי עונש המאסר שנגזר על מערער זה יצטבר לעונשי מאסר אחרים שהוטלו עליו, נותרת על כנה. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, י"ז בשבט תשס"ג (20.1.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01033870_F04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il