פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 308/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: נאג'י אדלבי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
תאריך הישיבה: א' בחשון תשס"ב (18.10.2001)
בשם המערער: עו"ד פואד עמאר
בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש
ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי
בנצרת מיום 27.10.99 בת"פ 561/98 שניתן
על-ידי כב' השופטת נ' מוניץ
פסק-דין
המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של הריגה, עבירה כהגדרתה בסעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. בית-המשפט גזר עליו שבע שנות מאסר בפועל וחמש שנות מאסר על-תנאי, ועל גזר-דין זה הערעור שלפנינו.
העובדות בהן הורשע המערער היו אלו, שפלוני ואלמוני, שני אחים שהחזיקו בעסק סמוך לעיסקו של המערער, באו יום אחד אל עיסקו של המערער ותקפוהו והיכוהו בידיהם על פניו ועל גופו. לאחר תקיפה זו יצאו האחים אל הרחוב ואו-אז רדף המערער אחריהם מצוייד בסכין. שני האחים ברחו, הנאשם דלק בעקבותיהם, אולם בשלב מסויים נעצר, חזר לעיסקו והסכין בידו. משראו כך, חזרו שני האחים לאיזור סמוך לעיסקו של המערער. המערער הבחין באחים, ובעודו דואב מפציעתו ראה את אחד האחים מצוייד בחרב. משראה כך, רץ המערער אל עברו של אותו אח והסכין בידו. אלא שמחזיק החרב הבחין במערער וברח מפניו. המערער לא הצליח להשיג את המחזיק בחרב ואו-אז נפנה אל האח האחר אשר עמד בידיים ריקות ונעץ את הסכין בגבו. הסכין חדרה אל גופו של אותו אח, באה אל תוך הריאה, והמעשה גרם למותו של אותו אח.
אין ספק כי שני האחים התגרו במערער וקינטרו אותו באורח חמור. בית-משפט קמא בגזר-דינו - כך גם בהכרעת-הדין - עומד על-כך מפורשות, והדבר בא לידי ביטוי בגזר-הדין. אכן, לולא אותה התגרות לא היה נגזר על המערער עונש כפי שנגזר אלא עונש חמור בהרבה. אם כך על דרך הכלל, לא כל שכן שהמערער נושא אחריו רשימת הרשעות ארוכה הכוללת גם עבירות אלימות לא מעטות. יתר-על-כן: בהיותו משוחרר בערובה לעת משפטו, נשלח המערער אף למאסר בגין מעשי התפרצות (אשר בוצעו לפני העבירה נושא הדיון).
שמענו את דבריו של בא-כוח המערער, אשר טען, בין השאר, כי אחיו של המערער נאלצו לעזוב את נצרת מחשש לניקמת דם. ואולם אין בכל אלה כדי להקל עם המערער. תת-תרבות הסכין יש לשרשה בכל דרך ראויה, והקלה בעונשו של המערער לא זו בלבד שאין היא ראויה, אלא שעשויה להשמיע מסר בלתי נכון.
בנושא אחד ראינו להקל עם המערער. כאמור לעיל, גזר בית-משפט קמא על המערער חמש שנות מאסר על-תנאי. לדעתנו עונש זה חמור הוא יתר על המידה, וראוי להקל בו.
אנו מחליטים איפוא לדחות את הערעור, בכפוף לכך שעונש המאסר על-תנאי שנגזר על המערער יעמוד על שתי שנות מאסר, והתנאי הוא כאמור בפסק-דינו של בית-משפט קמא.
היום, א' בחשון תשס"ב (18.10.2001).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 00003080.G01
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444