פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2958/96
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער: מליק יארוסקי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.2.96 בת"פ
147/95 שניתנו על ידי כבוד הנשיא
מ' סלוצקי, סגן הנשיא נ' קליינברגר
והשופט ח' אריאל
תאריך הישיבה: כ"ד באייר תש"ס (29.5.2000)
בשם המערער: עו"ד שחר אלדר
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
קצינת המבחן: גב' רבקה פרייברג
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
לפנינו ערעור על חומרת העונש. הנאשם הורשע - על פי הודייתו בעובדות בכתב האישום המתוקן - בעבירת הריגה על-פי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. דרך ביצוע ההריגה הייתה מזעזעת.
בין המנוח לבין הנאשם שררו בעבר יחסים טובים. עם זאת, על רקע מעצרם של הנאשם והמנוח בקשר לאירוע קודם, חשד הנאשם שהמנוח הלשין עליו במשטרה, והוא נטר לו טינה בשל כך.
בליל ביצוע הפשע, ביום 13.7.91, ישבו הנאשם והמנוח בביתו של הנאשם ושתו לשכרה. כעבור זמן מה גמלה בליבו של הנאשם החלטה לפגוע במנוח, וזאת על רקע חשדו הנזכר. הנאשם היכה בצווארו של המנוח מכת קראטה, אשר גרמה לשבר ולדימומים נרחבים. הנאשם לא שקט והמשיך להכות בחזהו של המנוח תוך גרימת שברים בצלעות, שהביאה לדימומים נוספים. כאשר המנוח היה שרוע על הרצפה, חתך הנאשם בסכין שמונים ושלושה פצעי חתך בחלק העליון של גוף המנוח וחמישה פצעי דקירה בראשו, בצווארו, בגבו ובגפיו. נסיונותיו של המנוח למנוע את המשך חיתוכו לא צלחו בשל עדיפות כוחו של הנאשם. הנאשם המשיך במעשי החיתוך חרף צעקות הכאב שהשמיע המנוח. כתוצאה ממעשיו אלה של הנאשם נפטר המנוח.
בפני בית המשפט המחוזי טען הסנגור כי הנאשם איבד את עשתונותיו ואת שליטתו העצמית כתוצאה ממצב השכרות הקשה בו היה שרוי. כן טען לקולא כי אין לנאשם הרשעות קודמות. לבית המשפט המחוזי הוגש תזכיר מבחן אשר סקר את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שעלה ארצה ממולדביה בשנת 1992. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 14 שנות מאסר, החל ביום מעצרו. בנימוקיו הצביע בית המשפט על תופעת האלימות שפשטה במדינה וכי על בתי המשפט לעשות את כל אשר לאל ידם לעקירת תופעה זו על ידי קביעת אמת מידה עונשית מחמירה לשם הגברת כוח ההרתעה. כן ציין בית המשפט כי אין הוא רואה נסיבה מקלה בשכרותו של הנאשם, מה גם שמתיאור נסיבות האירוע עולה כי השכרות לא הגיעה לדרגה שלא היה הנאשם מסוגל לדעת את אשר עשה. לקולא התחשב בית המשפט בהודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום ובהבעת חרטה על מעשהו.
בערעור שלפנינו חזר הסנגור על עיקר טיעוניו לפני בית המשפט המחוזי לקולת העונש. הוא הצביע בנוסף על כך על העובדה כי לנאשם נולד ילד נוסף וכן על מצבו המשפחתי הקשה.
לאחר ששמענו את טיעוני בעלי הדין נחה דעתנו כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. לולא השכרות, המעשה היה בבחינת רצח, ובעצם הורדת האישום מרצח להריגה בשל מצב השכרות יש משום הקלה ניכרת בחומרת הפשע. עם זאת, על רקע הנסיבות המזעזעות של ביצוע ההריגה, דעתנו היא כי מידת העונש שנגזרה על הנאשם הולמת את חומרת המעשה. גם בתסקיר המבחן שהוגש לנו לא מצאנו יסוד להקלה העונש.
אי לכך, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד באייר תש"ס (29.5.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
עתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96029580.Q05 /שב