פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2815/97
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כב' השופט י' גולדברג
המערערת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: פלוני
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.3.97
בת.פ.ח. 79/96 שניתן על ידי כבוד
השופטים: א' סטרשנוב, נ' עמית,
ז' המר
תאריך הישיבה: ב' באלול התשנ"ז (04.09.97)
בשם המערערת: עו"ד דפנה ביינוול
בשם המשיב: עו"ד ששי גז
בשם שרות המבחן לנוער: גב' בתיה ויינפלד
פסק-דין
המקרה שלפנינו הוא מקרה קשה. מדובר בנאשם שהוא קטין אשר בשעת ביצוע העבירה היה בן פחות מחמש-עשרה, ובקורבן שהוא קטין, שהיה אותה עת בן שלוש וחצי שנים. ליד כל אחד מהם הורים, אשר סובלים את סבל ילדיהם ואת סבלם שלהם. אין מחלוקת כי ההרשעה בדין יסודה, וגדר הספיקות הוא האם להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בן שישה חודשים או פחות שירוצה בעבודות שירות, או לקבוע שלא יוטל עליו עונש מאסר, ולהטיל עליו שירות לתועלת הציבור. בית המשפט המחוזי בחר באפשרות השניה, תוך שהוטלו עליו 400 שעות לתועלת הציבור, מהן מלא כבר 350 שעות: המדינה מבקשת כי נקבל את ערעורה ונבחר באפשרות הראשונה.
לאחר ששמענו טיעוני הצדדים הננו סבורים שאין יסוד להתערבותנו בגזר דינה של הערכאה הראשונה. הננו סבורים כי העונש שהוטל על הנאשם על ידי בית המשפט המחוזי איזן בצורה ראויה בין השיקולים העונשים השונים, ועל כל פנים הוא אינו חייב בצורה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. מקווים אנו שהקטין הנפגע, באמצעות טיפול והדרכה, יוכל לחזור למצב רגיל, וכי הוריו הדואגים לו יוכלו גם הם לשקם את חייהם ולחזור לפעילותם הרגילה.
מטעמים אלה החלטנו לדחות את הערעור.
ניתן היום, ב' באלול התשנ"ז (04.09.97), בנוכחות באי כוח הצדדים.
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97028150.A04/דז/