ע"פ 1394/09 — מנשה בן משה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1394/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1394/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: מנשה בן משה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.12.2008 בתיק פ 7077/08, שניתן על ידי כבוד השופטת תמר שרון נתנאל תאריך הישיבה: ו' בתשרי התש"ע (24.09.2009) בשם המערער: עו"ד מג'אדלה מוחמד בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהובאו בשני אישומים שונים. בגין האישום הראשון הורשע המערער בעבירת הצתה ועל פי העובדות שהודה בהן, הוא קשר עם אחר להצית את רכבו של שוטר, אשר ביקש לנקום בו כיוון שטיפל בעבר בהארכת מעצרו. באישום השני הורשע בעבירות של התפרצות וגניבה ובסחר בנשק, כיוון שעל פי העובדות שהודה בהן, הוא עקב אחרי אדם שעבד כשומר בחברת שמירה והחזיק בתוקף תפקידו באקדח ובשתי מחסניות; לאחר שאותו אדם יצא מביתו נכנס המערער לבית מבעד לחלון, גנב את האקדח והמחסניות ומכר אותם לאחר. בית המשפט קמא עמד בגזר דינו על החומרה הרבה שבמעשי העבירה של המערער וגזר עליו עונש נפרד בגין כל אחת מהעבירות שהורשע בהן. בשל הצתת רכבו של השוטר גזר בית המשפט על המערער עונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל בצירוף מאסר על תנאי של 12 חודשים; בשל עבירת הגניבה והסחר בנשק נגזרו על המערער 24 חודשי מאסר בצירוף 12 חודשי מאסר על תנאי. העונשים הוטלו במצטבר כך שבסה"כ על המערער לרצות 54 חודשי מאסר מיום מעצרו. כנגד חומרת העונש הוגש הערעור שלפנינו. סנגורו של המערער מיקד את טיעוניו בעיקר בעונש שנגזר על מרשו בגין עבירת ההצתה וטען כי אין יחס הולם ומידתי בין העונש הקל יחסית שנגזר על שותפו של המערער לביצוע העבירה, לבין העונש שנגזר עליו. טענה זו נטענה גם בפני בית המשפט קמא, אשר הבחין לעניין העונש בין נסיבותיהם של השניים. שותפו של המערער לעבירה הודה והורשע בעבירה של סיוע להצתה להבדיל מהעבירה העיקרית, על פי הסדר טיעון שנערך בעניינו נתבקש עונש קל יותר ואף צויינו נסיבות אישיות לקולה. הבחנה זו שבית המשפט קמא עמד עליה, אכן נראית בעינינו, ולא ראינו להתערב בעונש בשל ההשוואה בין המערער לשותפו. אף אנו סבורים שיש שוני משמעותי בין השניים. לגופו של הערעור, העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל ועיקר בשים לב לחומרת עבירת ההצתה, שהיא מן החמורות שבעבירות הפליליות. בעבירה זו טמון סיכון רב לחיי אדם גם כאשר היא מבוצעת כלפי רכוש, עקב הסיכון הנובע מהתפשטות האש. עבירת ההצתה שבוצעה על ידי המערער תוכננה בדקדקנות ולא היתה ביטוי לחולשה רגעית. לכך יש להוסיף את החומרה המיוחדת בכך שהעבירה כוונה כנגד שוטר עקב מילוי תפקידו. מחובתו של בית המשפט להגן על אנשי אכיפת החוק מפני התנכלות נקמנית כדי לאפשר להם למלא את תפקידם בנאמנות. אשר על כן דין הערעור על העונש בגין ההצתה להידחות. אין ספק שגם העונש שנגזר על המערער בגין גניבת האקדח והמחסניות ומכירתם אינו חמור יתר על המידה בשים לב לאופייה של העבירה ונסיבות ביצועה. לא נעלם מעינינו תסקיר שירות המבחן, המלמד כי חל ראשית תהליך של שיקום המערער בכלא; אולם עניין זה אינו מצדיק הקלה בעונש, ואין לנו אלא לקוות שתהליך זה יתמשך וישא פרי. לפיכך אנו דוחים את הערעור על העונש על שני חלקיו. ניתן היום, ו' בתשרי התש"ע (24.09.2009), בפני באי-כוח הצדדים. ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09013940_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il