פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1384/02
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער: סביח עלי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 1.1.02 בת.פ. 282/01 שניתן על ידי כבוד השופט ר' ש' צמח
תאריך הישיבה: ט' באב התשס"ב (18.7.2002)
בשם המערער: עו"ד עלא סלימאן
בשם המשיבה: עו"ד שרית טובבין
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
המערער הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה וכתב האישום המקורי ייחס לו מספר אישומים הקשורים בעבירות ברכב. ביום 1.1.02 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון לפיו יתוקן כתב האישום באופן שיוותרו בו רק האישום הראשון והאישום השביעי. העובדות שיוחסו לו באישום הראשון היו קשירת קשר עם אחר לביצוע פריצה לרכב בישראל לשם גניבתו ומכירתו, פריצה לרכב, גניבתו והעברתו לשטחים, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח באותה הזדמנות, וכניסה לישראל ושהייה שלא כדין. באישום הנוסף יוחסו למערער עבירות של אחזקת מכשירי פריצה, נסיון פריצה לרכב וכניסה לישראל שלא כדין. בעובדות אלה הודה המערער על-פי המוסכם עם התביעה, והורשע על-פי הודאתו. הסדר הטיעון כלל גם הסכם ביחס לעונש, ולפיו ביקשה התביעה כי יוטל על המערער 3 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק; כמו-כן, ביקשה התביעה להפעיל שני מאסרים על-תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגד המערער, בחופף לתקופת המאסר שתיגזר עליו בתיק הנוכחי. בית המשפט קמא (השופט ר' ש' צמח) קבע כי מן הראוי שהעונש שיוטל על המערער בהתחשב בהודאתו, יהיה קל מן העונש הצפוי בדרך כלל. עם זאת, סבר כי הסדר הטיעון מקל עם המערער יתר על המידה. לפיכך, גזר על המערער 36 חודשי מאסר בפועל כמוסכם, אך הורה להפעיל את עונש המאסר על-תנאי של 24 חודש וכן את עונש המאסר על תנאי של 12 חודשים שנגזרו על המערער בתיק קודם, במצטבר ובחופף, היינו – 24 חודשים במצטבר, כך שבסך הכל הורה כי המערער ירצה 60 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו. עוד גזר על המערער עונשי מאסר על תנאי ופסילה מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 5 שנים מסיום מאסרו.
הערעור שלפנינו הופנה כנגד תקופת המאסר שהושתה על המערער, ובא-כוחו ביקש מאיתנו להפחית מן העונש, כך שיתאים למוסכם בהסדר הטיעון. בטיעוניו הדגיש בא-כוח המערער את הרקע להסדר הטיעון. בין היתר, ציין כי נחסכה הבאת עדותם של השוטרים הסמויים שהיו אמורים להעיד נגד מרשו. כן ציין כי במשא ומתן שניהל עם התביעה, עלה בין היתר, ספק באשר לתוקפו של המאסר על תנאי שהוטל על מרשו בתיק הקודם, בגין העבירה של הכניסה והשהייה הבלתי חוקית בישראל.
באת-כוח המדינה ביקשה מאתנו לאשר את גזר הדין וטענה כי ההסדר שהושג עם המערער היה מוטעה. טיעון זה מפיה של באת-כוח המדינה מעורר תמיהה, שכן לא שמענו כל הסבר מפיה מה היו שיקוליו של התובע שערך את ההסדר, ואף לא נשמע הסבר משכנע מה היתה הטעות. אשר לטענה כי התעורר קושי בשאלת העונש של מאסר על תנאי שהוטל על המערער בגין העבירה של כניסה ושהייה בלתי חוקית בישראל, הרי טענה זו לא הוכחשה כיוון שבאת-כוח המדינה הודיעה כי לא ידוע לה מה היה בענין זה.
שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. הגם שהעונש המוסכם בין הצדדים לא היה מחמיר בשים לב לכך שאין מדובר בהרשעתו הראשונה של המערער בעבירות מאותו סוג, לא מצאנו כי היתה הצדקה לחרוג מהסדר הטיעון בפרשה זו. הודייתו של המערער התקבלה על יסוד ההסכמה שבין בא-כוחו לבין התביעה. על פני הדברים נראה כי לתביעה היה עניין בהסדר הטיעון, שכן נחסכה הבאת הראיות לבית המשפט. בטיעוני בא-כוח התביעה כפי שנרשמו בפרוטוקול בית המשפט המחוזי מיום 1.1.02 נאמר:
"הגענו להסדר הטיעון בעיקר בשל מצב הראיות ביחס לאישומים מס' 2-6. אנו סבורים שהתקופה של 3 שנות מאסר בפועל מהווה ביטוי הולם ונאות של כל האינטרסים ובעיקר של האינטרס הציבורי, מבקשים מבית המשפט הנכבד לאמץ את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם (המערער) עונש מאסר בפועל של 3 שנים בניכוי תקופת המעצר, להפעיל בחופף את המאסרים על תנאי ולהטיל מאסר על תנאי מרתיע ופסילה בפועל של רשיון הנהיגה לתקופה ממושכת".
על דברים אלה הסתמך בא-כוח המערער בטיעוניו.
על פי פסיקתנו, רשאי כמובן בית המשפט לסטות מהסדר טיעון אם הוא סבור כי יש טעם מוצדק לכך. גישותיהם של שופטי בית משפט זה בשאלה מתי ראוי לו לבית המשפט הגוזר עונש לסטות מהסדר טיעון, הן שונות. אולם, על פי כל גישה, ברור שאף שבית המשפט אינו קשור בהסדר הטיעון שערכו הצדדים, ראוי הוא כי סטייה מהסדר הטיעון תהא בשל טעם מוצדק לכך. בנסיבות העניין שלפנינו, כאשר לא הובהר לנו מה הטעם לשינוי בעמדת המדינה לסטות מן ההסדר המוסכם בשלב הערעור, ובשים לב לנימוקים שהוזכרו ואשר הועלו מפי הסניגור, סברנו כי ניתן להסתפק בעונש המוסכם כאמור.
אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונשו של המערער על 36 חודשי מאסר בפועל. עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגד המערער יופעלו בחופף. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.
ניתן היום, ט' באב התשס"ב (18.7.2002).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור 02013840.N01 /צש
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il