פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1320/00
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
המערער: יורם פרג'ון
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין
בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום
13.12.99 בת"פ 8017/99 שניתנו על
ידי כבוד השופטת טהר שחף
תאריך הישיבה: י"א בחשון התשס"א (09.11.00)
בשם המערער: עו"ד בן-אדוה לי-און
בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר
פסק-דין
המערער הורשע בעבירת הריגה ובעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונדון למאסר לתקופה של 48 חודשים בניכוי תקופת המעצר, מאסר על תנאי ופסילה מלהחזיק או מלקבל רשיון נהיגה לצמיתות.
הערעור סב על ההרשעה ועל חומרת העונש.
העובדות המהוות את העבירות הן חמורות וטראגיות. המערער נהג ברכב בכביש קרית גת - אשקלון בשעה 21:20, שעת תאורה, כשהוא שתוי. רכבו של המערער הורד מן הכביש בעבר בגלל תאונה והוא לא קיבל מחדש רישוי לרכבו ובעת התאונה נהג ללא רישוי רכב וללא ביטוח. אותה עת חנו בשולים זה מול זה שני כלי רכב כשנהג אחד מכלי הרכב, עמד להתניע את רכבו בעזרת כבלים מחוברים לרכב האחר, כשהוא עומד בתוך השולים. תוך כדי נהיגתו, פגע רכבו של המערער בכלי הרכב החונים וכן פגע הוא פגיעה קטלנית במנוח שמצא את מותו המידי. המערער המשיך בנסיעתו ובסופו של דבר התנגש התנגשות חזיתית בעץ שהיה נטוע במקום ונפצע בעצמו. לא היו סימני בלימה כלשהם ומכאן שהמערער לא בלם. המערער מסר בהזדמנויות שונות דברים מבולבלים על האירוע, ככל הנראה, מחמת מצבו.
בית המשפט המחוזי בדק את הראיות בדיקה מדוקדקת. בפסק-הדין המחזיק עשרות עמודים, לא הושארה שאלה כלשהי שלא טופלה ולא קיבלה מענה על-ידי בית המשפט.
הסניגור המלומד ניסה לשוות לערעור אופי משפטי אבל לאמיתו של דבר זהו ערעור עובדתי מובהק. לא מצאנו בטענותיו של הסניגור המלומד שעשה כל שניתן לעשות למען מרשו, עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.
אכן, הוכח לבית המשפט על פי הקביעות העובדתיות שקבע, כי המערער עבר עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות חריפים ועבירת הריגה, בהן הורשע.
אשר לעונש, סבורים אנו כי נסיבות המקרה חמורות עד למאוד. התנהגותו של המערער היא פזיזה ביותר וחסרת אחריות, הן בזלזולו בחוק שהתבטאה בנהיגה ללא רשיון רכב וללא ביטוח גם אם אלה לא היו בין הגורמים לתאונה והן בשכרותו שהיתה הגורם המכריע לאסון הטראגי. כל אלה אינם מצדיקים התערבות מצידנו בעונש המאסר שהושת על המערער. עם זאת, סבורים אנו כי בהתחשב בגילו במשלח ידו, ראוי לקצר את תקופת פסילת הרשיון ל15- שנה מיום שחרורו מהמאסר. כפוף לשינוי זה יעמדו פסק-הדין וגזר הדין על כנם.
ניתן היום, י"א בחשוון תשס"א (9.11.00).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00013200.J01