ע"פ 1302/09 — פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1302/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1302/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב-יפו, מיום 5.1.09, בת.פ. 50002/08, שניתן על ידי כבוד השופט ח' כבוב תאריך הישיבה: כ"ד באייר התשס"ט (18.05.09) בשם המערער: עו"ד אוחיון אשר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד זיו אריאלי גב' דרורה טל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בקלות ראש, ללא רישיון וללא ביטוח. האירועים עליהם נקרא המערער לתת את הדין התרחשו בתאריך 11.1.08, בשעות הקטנות של הלילה. הוא הגיע מירושלים לתל-אביב כשהוא נוהג ברכב ללא רשות הבעלים, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, ועמו ארבעה מחבריו. ניידת שסיירה באזור רחוב בני אפרים קראה לו לעצור, אולם הוא לא ציית לה, והחל במנוסה תוך נסיעה במהירות גדולה וביצוען של עבירות תעבורה שהסכנה הטמונה בהן גלויה על פניה: נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, אי-ציות לתמרור עצור וחציית צמתים כשבכיוון נסיעתו דולק אור אדום ברמזור. באחד הצמתים בהם לא ציית המערער לרמזור אדום, הוא התנגש ברכב פרטי ובמונית, כאשר אחד מאלה נדחף ופגע במונית נוספת. כתוצאה מכך ניזוקו כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה, ונהגו של אחד הרכבים נחבל בגבו. 2. בעת האירועים המתוארים היה המערער בן 16, ובעקבות הודאתו בעובדות, הוגש בעניינו תסקיר של שרות המבחן, בו הומלץ שלא להרשיעו ולהסתפק בהעמדתו במבחן במשך שנה, לחייבו לבצע שרות לתועלת הציבור ולחתום על התחייבות להימנע מעבירה, וכן לפסול אותו מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה. את ההמלצה שלא להרשיע את המערער, דחה בית המשפט המחוזי, שהוסיף ודחה את המלצת שרות המבחן לעניין העונש. השופט המלומד ראה את עצמו מצווה ללכת בעקבות ההלכה הפסוקה, ועל כן דן את המערער ל-10 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים, 6 חודשי פסילה על תנאי, והוא חויב להיות נתון בפקוח שרות המבחן במשך שנה. 3. המערער, הסבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, עותר כי נקל בעונשו. נטען, כי המערער עשה דרך ארוכה מאז ביצוע העבירה כאשר נרתם לתהליך טיפולי שתכליתו עלולה להיות מסוכלת אם תעמוד בעינה ההחלטה לכלוא אותו מאחורי סורג ובריח. בתסקיר עדכני שהניח בפנינו שירות המבחן, נאמר כי המערער הקפיד להגיע לשיחות בשירות ולהשתתף במפגשים טיפוליים לקטינים שביצעו עבירות ברכב; הוא הפנים את חומרת מעשיו והסכנה הטמונה בהן לזולתו; ביצע 50 שעות של שרות לתועלת הצבור בבית חולים; ומזה למעלה משנה הוא פוקד, כתלמיד מן המניין, ישיבה בירושלים. נוכח כל אלה שב שרות המבחן על המלצתו שלא לכלוא את המערער ולנקוט בעניינו בדרכי טיפול. 4. אין בידנו לקבל את הערעור. נדמה כי על המצב הקשה השורר בדרכים, אין צורך להכביר מלים, הואיל וכעניין של יום-יום גובות תאונות הנגרמות בידי נהגים רשלנים לקורבנות בחיי אדם. בשנים האחרונות התווספה לאותו מצב קשה תופעה חדשה, כאשר נהגים פורקי עול אינם מצייתים להוראות שוטרים לעצור, ונסים על נפשם תוך כדי ביצוען של עבירות בטיחותיות מובהקות, כמו נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, עקיפת רכבים מימין, חציית קווי הפרדה רצופים, אי ציות לתמרור "עצור", וכניסה לצמתים גם כאשר בכוון הנסיעה דולק אור אדום. המערער שבפנינו הוא דוגמה אופיינית לאותם נהגים. הוא נטל רכב ללא רשות בעליו, נסע עמו מירושלים לתל-אביב ביחד עם ארבעה מחבריו, ומשנדרש לעצור על ידי שוטר, החל בבריחה. במשך שעה ארוכה שעט המערער ברחובותיה של עיר, ולבסוף התרחש מה שאנו מתריעים מפניו השכם והערב – תאונת דרכים בה היו מעורבים מספר כלי רכב. למרבה המזל לא נגרמו באותה תאונה פגיעות בנפש, אולם היתה זו רק יד המקרה שהאירוע הסתיים בדרך זו, ובנקל היתה יכולה להיות תוצאתו קטלנית. אם לכל אלה תוסיף את העובדה כי המערער לא היה מורשה לנהיגה וממילא גם לא היה בידו ביטוח תקף, שוב אין ספק כי בפנינו התנהגות שאינטרס הכלל מחייב שלא לעבור עליה לסדר היום. המערער היה קטין בעת האירועים וכזה הוא גם היום. אולם קטינות אינה מקנה פטור מאחריות בפלילים, והדבר נכון מקל וחומר כאשר אותו קטין מסכן בהתנהגותו את חייהם של נהגים אחרים שלרוע מזלם נקלעו אותו לילה לדרכו. אכן, נראה כי בסיועם של גורמי הטיפול חל מפנה משמעותי באורח חייו של המערער, ואף נניח לטובתו כי הוא למד את לקחו. ברם, מנגד ניצב הצורך לעקור מקרבנו תופעה קשה ומסוכנת, באשר בריחה של נהגים מאנשי החוק שוב אינה נחלתם של יחידים. נוכח מצב זה פסקנו וחזרנו ופסקנו כי החוטאים בתחום זה ראויים למאסר ממושך. עם זאת, מצווה בית המשפט לתת את דעתו גם לנסיבותיו המיוחדות של הנאשם הניצב בפניו, וקטינות היא בוודאי נסיבה מיוחדת. כך בדיוק נהג בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום הוציא מתחת ידיו גזר דין מנומק ומתון, בו נתן את דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין. בנסיבות אלו לא ראינו מקום להוסיף ולהקל בעונשו של המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ט בסיון התשס"ט (21.6.09), עד לשעה 10:00. ניתן היום, כ"ה באייר התשס"ט (19.05.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09013020_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il