ע"פ 10545/02 — סאלח סעד נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 10545/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10545/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' גרוניס המערער: סאלח סעד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת-דינו וגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.10.02 - 31.10.02 בת"פ 355/01, שניתנו על-ידי כב' השופטים ס' ג'ובראן, ר' שפירא ור' ש' צמח תאריך הישיבה: כ"א בטבת תשס"ד (15.1.04) בשם המערער: עו"ד זאיד פלאח בשם המשיבה: עו"ד דפנה ביינוול פסק-דין המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של אינוס ומעשים מגונים ועונשו נגזר לעונשים אלה: 8 שנות מאסר מיום מעצרו, מאסר על-תנאי בן 24 חודשים ופיצוי המתלוננת בסך 15,000 ש"ח. הערעור שלפנינו הוא על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין גם-יחד. לא מצאנו ממש בערעור על הכרעת-הדין. קראנו את הודעת הערעור הארוכה והמנומקת; הוספנו ושמענו השלמות טיעון על-פה מפי בא-כוח המערער, עורך-דין זאיד פלאח; אך לא נמצא לנו כי נפלה בפסק-דינו של בית-משפט קמא טעות המצדיקה הפיכתה של הכרעת הדין על-פיה. בית-המשפט האמין לעדותה של המתלוננת אשר הפלילה את המערער באורח מפורש; נמצאו לו לבית-המשפט חיזוקים לא מעטים לאותה עדות; ועל כל אלה, בית-המשפט קבע מפורשות כי אין הוא מאמין לעדות הנאשם שלפיה מעשה האישות שהיה לו עם המתלוננת היה בהסכמה. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור על הכרעת-הדין. אשר לגזר-הדין. נסיבות העניין היו אלו, שהמערער עבד בתקופה הרלוונטית כמטפל במעון לנכים. המתלוננת, הסובלת משיתוק מוחין מלידה, מפיגור קל וממחלות נוספות, שהתה במעון אותה תקופה כמטופלת. לילה אחד, בשעה 22:00 לערך, נכנס המערער לחדרה של המתלוננת, ובשואלו אותה אם היא רוצה להיות חברה שלו החל מלטף אותה באבריה האינטימיים ללא הסכמתה ובלא שיכולה היתה להביע התנגדות של-ממש למעשה. בשעה מאוחרת יותר אותו לילה נכנס המערער שוב לחדרה של המתלוננת וזו הפעם בא עימה במגע מין, שוב ללא הסכמתה ובהיותה חסרת אונים כנגדו. בהרשיעו את המערער במעשים אלה, כאמור, גזר עליו בית-המשפט עונשים אחדים, בראשם 8 שנות מאסר בפועל. עורך-דין פלאח טען לפנינו כי העונש שהוטל על המערער עונש חמור הוא יתר-על-המידה בנסיבות העניין. המערער, כך טען עורך-דין פלאח, למד רפואה ברוסיה, ומשחזר ארצה נכשל שתי פעמים בבחינות לקבלת רישיון בישראל. מעשים שהורשע בהם גזרו גזירה סופית על יכולתו להיות רופא לעתיד, והרי עונש זה מצטרף לעונש שנגזר עליו בענייננו. עוד טען עורך-דין פלאח, כי הנזק שהמערער הביא על ראשו - נזק הוא שלא במהרה יתוקן, אם יתוקן בכלל. המערער הוא בן כפר בדואי, ובמעשיו המיט קלון הן על משפחתו הן על עצמו, הרבה מעבר לקלון שנושא בו אדם במיגזר חברתי אחר. בהדגישו עובדות אלו טען עורך-דין פלאח כי יש להביא כל נסיבות אלה בעניין העונש שייגזר על המערער בענייננו, לקולה כמובן. טענותיו של עורך-דין פלאח טענות ראויות הן, אך בשוקלנו את הנסיבות לקולה ולחומרה ידענו כי כולן הובאו במניין לעת גזירת עונשו של המערער. העונש שנגזר על המערער רחוק הוא מן העונש המירבי הקבוע בחוק. יתר-על-כן, המערער מעל באמון שניתן בו ועשה שימוש לרעה בתפקידו וביכולתו להלך חופשי בבית המחסה ששימש בו מטפל. בתיתנו דעתנו למצבה הפיסי של המתלוננת, ולהיעדר יכולתה להתנגד למעשים קשים הנעשים בגופה בידי בעל סמכות במעון, אין אנו סבורים כי העונש שנגזר על המערער עונש חמור הוא כדי כך שנתערב בו. אנו מחליטים לדחות את הערעור על גזר-הדין אף-הוא. סוף דבר: הערעור נדחה, הן על הכרעת-הדין הן על גזר-הדין. היום, כ"א בטבת תשס"ד (15.1.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02105450_G01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il