ע"פ 10379/05 — גברין אבולקיען נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10379/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10379/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל המערער: גברין אבולקיען נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת-דינו וגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בת"פ 8285/04, שניתן ביום 4.9.05, על-ידי כב' השופט עמר חביב תאריך הישיבה: י"ד בתמוז התשס"ו (10.7.06) בשם המערער: עו"ד ישראל אסל בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד זיו אריאלי גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 16.11.04 הסיע המערער ארבעה תושבים של הרשות הפלסטינית שנכנסו לישראל ושהו בה שלא כדין, מתוך כוונה להגיע לבאר-שבע. משהבחין במחסום משטרתי, הוא עצר במרחק-מה ממנו, וכאשר שוטרים דרשו ממנו ומהנוסעים שהיו עמו להגיע למחסום, ביצע המערער פניית פרסה והחל נמלט בנסיעה מהירה. לטענת המשיבה, במהלך ניסיונו של המערער לחמוק מהשוטרים אשר דלקו אחריו, הוא הוסיף וביצע עבירות תעבורה רבות אשר אילצו נהגים שנקלעו בדרכו לסטות מנתיבם לשולי הדרך כדי למנוע תאונה. כאשר הבחין המערער במחסום משטרתי נוסף שהוצב בדרכו, הוא לא היסס ושעט לעברו, עד ששוטר שניצב שם היה נאלץ לקפוץ הצידה כדי למלט עצמו מפגיעה. באותו מחסום נוקבו שניים מצמיגיו של רכב המערער מדוקרנים שהונחו על פני הכביש, ועקב כך הוא נאלץ לאחר זמן מה לעצור ושוטרים לכדו אותו. המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזר עונשו: 36 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 4 שנים מיום שחרורו מהכלא. הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. בא-כוח המערער טען כי בשולחו אחזה בהלה כאשר שוטרים הורו לו לעצור, ומכאן נבע ניסיונו להימלט. כן נטען, במטרה למזער את חומרת המעשה, כי כל שאירע היה מרדף ממונע שבמסגרתו פרץ המערער מחסום משטרתי שהוצב בדרכו, מבלי שמעשיו סיכנו את שלומם של השוטרים. השקפה זו של בא-כוח המערער אינה מקובלת עלינו. המערער חטא בהתנהגות חמורה שתחילתה ברצונו למנוע את מעצרו, והמשכו בנסיעה מסוכנת שסיכנה לא רק את חייהם של השוטרים שרדפו אחריו, אלא גם את חייהם של נוסעים תמימים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו. למרבה הדאבה, התנהגות זו שוב אינה חריגה בכבישי הדרום, וכבר גבתה את מחירה בחיי אדם. נוכח מציאות זו עמה לא ניתן להשלים, הנחינו את הערכאות הדיוניות להחמיר בעונשם של נאשמים החוטאים בתחום זה (ראו ע"פ 2419/04 מדינת ישראל נ' אבואלקיעאן; ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' יוסי לוי; ע"פ 2100/05 מדינת ישראל נ' אבואלקיעאן; ע"פ 2079/06 אוסמה אבו עדא נ' מדינת ישראל). לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעוניו של בא-כוח המערער על-פה, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לסטות בעניינו של המערער מרמת הענישה אותה הנהגנו. עונש המאסר שהושת עליו נועד להבהיר לכל, כי בתי המשפט לא ישלימו עם אותה פריקת עול וקריאת תגר כנגד שלטון החוק, וכי מי שימצא חוטא בתחום זה עלול לשלם על כך באובדן חירותו לתקופה ממושכת. מאותו טעם לא מצאנו מקום ללכת לקראתו על ידי הקלה בתקופת הפסילה שהושתה עליו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ו (10.7.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05103790_O01.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il