ע"פ 10230/03 — עוזי קרן נ. אחיהו לודמירסקי

פסק-דין בתיק ע"פ 10230/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10230/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: עוזי קרן נ ג ד המשיבים: 1. אחיהו לודמירסקי 2. עו"ד אברהם קורן ערעור פסלות שופט על החלטתו של רשם בית המשפט העליון מיום 2.11.2003 בבש"פ 9084/03 שניתנה על ידי כבוד הרשם עודד שחם תאריך הישיבה: י"ז באדר התשס"ד (10.3.2004) בשם המערער: בעצמו בשם המדינה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין 1. המערער שלפניי מרבה בהגשת בקשות-פסילה. משאלה נדחות, הוא מתמיד בהגשת ערעורים לבית המשפט העליון נגד החלטות שופטים ורשמים שלא לפסול עצמם מלדון בענייניו. בתיק זה בלבד הוגשו שני ערעורי-פסלות: האחד, ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון (הרשם ע' שחם) מיום 2.11.2003 שלא לפסול עצמו מלדון בבקשת המערער להארכת מועד. השני, ערעור על החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ז' המר) מיום 10.2.2004 שלא לפסול עצמו מלדון ומלהחליט על מחיקת ערעור שהגיש המערער לאותו בית משפט. 2. השתלשלות העניינים, בקצירת האומר: המערער הגיש קובלנה פלילית נגד המשיבים לבית משפט השלום. הקובלנה נדחתה. המערער ביקש לערער על דחיית קובלנתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"פ (ת"א) 70936/03). נקבע מותב תלתא לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי (השופטים ברלינר, המר, שיצר). ואולם הערעור לא נערך כדין. בית המשפט, מפי השופטת ברלינר, הורה למערער להגיש ערעור מתוקן, ואף האריך לשם כך את פרק הזמן המותר לערעור. המערער ביקש להשיג על החלטה זו, בדרך של הגשת בקשה כי השופטת ברלינר תפסול עצמה מלשבת בערעורו. בהעדר עילה, נדחתה בקשת הפסילה. על כך ביקש המערער לערער לבית המשפט העליון. משפקעו חמשת הימים הקצובים להגשת ערעור פסלות בהליך פלילי (סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982), הגיש המערער בקשה לבית משפט זה להארכת מועד להגשת ערעור הפסלות על החלטת השופטת ברלינר (בש"פ 9084/03). הבקשה נדונה בפני הרשם שחם ונדחתה לגופה. על החלטת הרשם שחם ביקש המערער להשיג בדרך של בקשת פסילה. גם בקשה זו דחה הרשם, בהעדר עילה. על החלטת הרשם בבקשת הפסילה הוגש ערעור זה (ע"פ 10230/03). הערעור נדון בפניי לראשונה ביום 30.11.2003. באותו יום קבעתי, שלמערער יותר לעיין בתיק ערעורו בבית המשפט המחוזי עם סיום העיצומים שפקדו את מערכת בתי המשפט; ובתוך חמישה-עשר יום מסיום העיצומים יותר לו להגיש ערעור חדש על החלטת השופטת ברלינר. למרות זאת, לא הגיש המערער, עד ליום זה, ערעור על החלטת השופטת ברלינר בבקשת הפסילה. בד בבד, לא פעל המערער לתיקון כתב הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, וביום 22.10.2003 החליט בית המשפט המחוזי (השופט המר) על מחיקת הערעור. אף בגין החלטה זו הוגשה בקשה, כי השופט המר יפסול עצמו. משנדחתה בקשה זו, הגיש המערער לבית המשפט העליון ערעור פסלות גם ביחס לשופט המר. התיק נדון בפניי בשנית ביום 10.3.2004. שמעתי בהרחבה את טענות המערער. בו ביום הגיש בקשה, כי אפסול אף אני את עצמי מלדון בערעורו. כן ביקש שידון בערעור מותב מורחב של שופטי בית המשפט העליון. 3. דין הערעורים (ביחס לרשם שחם ולשופט המר) להידחות. המערער בוחר פעם אחר פעם ב"מסלול הפסלות" כדי לתקוף החלטות שאינן נראות לו. זה אינו המסלול המתאים. מסיבה זו הוא נדחה פעם אחר פעם, ואינו מוצא מנוח. אף בידיי, כערכאה הדנה בערעור על החלטות בבקשות פסלות, אין לסייע לו. מבקש בעל-דין לתקוף החלטה דיונית – עליו לעשות כן באמצעות הליכי הערעור הקבועים בחוק. בענייננו, משלא עמד המערער במועדים שנקצבו לו (הן על-ידי בית המשפט המחוזי והן על-ידי בית משפט זה), ומשדחיתי את בקשת המערער לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי (בהחלטתי מיום 12.2.2004), ממילא נמחק כבר התיק בבית המשפט המחוזי, ונמצא שהליכי הפסילה השונים אינם רלוונטיים עוד. גם לבקשה כי אפסול את עצמי אין בסיס, והיא נדחית. בדחיית ערעור זה מתייתרת מאליה אף הבקשה להרחבת המותב. לבי למערער, החש שאינו מוצא אוזן קשבת במשפט. ואולם בפרשה זו אין הדין עמו. הערעור נדחה. ניתן היום, א' בניסן התשס"ד (23.3.2004). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03102300_A07.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il