פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
עע"ם 5154/23
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
המערערים:
1. אודי אהל
2. חברת שפע פלאות בע"מ
נגד
המשיבים:
1. הוועדה המשותפת למשרד התיירות ולרשות מקרקעי ישראל
2. רשות מקרקעי ישראל
3. משרד התיירות
4. הוועדה לבדיקת תכניות של משרד התיירות
5. מינהל התיכנון
6. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון
7. אורי אילן יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כב' סג"נ ש' אטרש) בעת"ם 7729-03-21 מיום 9.5.2023
תאריך הישיבה:
י"ג תשרי תשפ"ז (24.9.2026)
בשם המערערים:
בשם המשיבים:
המערער 1
עו"ד שרון איגר
פסק-דין
1. הערעור שלפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, שבגדרו נדחתה עתירת המערערים להורות על ביטול החלטת המשיבה 1, שבמסגרתה נדחתה בקשת המערערים לקבל ארכה להסכם הרשאה לתכנון מיזם תיירותי-אקולוגי בשטח של כ-13 דונם בתחום המוניציפלי של עיריית צפת.
2. בית משפט קמא דחה את עתירתם של המערערים (עתירה המחזיקה 102 עמודים ומאות נספחים), מן הטעם שבמרוצת הזמן חלו שינויים מהותיים בין הפרוגרמה המקורית של המיזם, שעל בסיסה נחתם הסכם ההרשאה, לבין התכנית שאותה ביקש המערער 1 (להלן: המערער) לקדם כאשר פג תוקף הסכם ההרשאה בשנת 2019.
3. על כך נסב הערעור שלפנינו שבו הלין המערער באריכות על דחיית עתירתו. בשורה התחתונה, המערער, שייצג את עצמו, ביקש כי נורה על הארכת הסכם ההרשאה.
4. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני המערער לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ואנו מאמצים את פסק הדין מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
5. למעלה מן הצורך נציין כי לצורך הדיון אנו נכונים לקבל טענת המערער כי כל פעולה שעשה, לרבות כל שינוי בפרוגרמה ובתוכניות שהוגשו על ידו, נעשו בשל דרישות גורמי התכנון השונים. ברם, שיקולי המשיבה 6, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז צפון, אינם זהים בהכרח לשיקולי משרד התיירות או שיקולי רשות מקרקעי ישראל, ולהיפך. לסופו של יום, גם אם המערער נאלץ, שלא בטובתו, להכניס שינויים בפרוגמה המקורית על פי דרישות מי מהמשיבים, הרי שבשורה התחתונה, במקום מיזם שבו 24 יחידות אירוח, לפנינו מיזם עם 104 יחידות אירוח. מכאן, שאין מדובר בבקשה להארכת הסכם הרשאה אלא בפרוגרמה להקמת מיזם חדש ושונה מהמיזם שבגינו נחתם הסכם ההרשאה.
ודוק: לא נעלם מעיננו כי המערער השקיע משך שנים זמן ומשאבים בניסיון לקדם את המיזם אך אלה הסיכונים-סיכויים שיזם נוטל על עצמו, וכפי שציטט בית משפט קמא: "אין לכחד, לא קלה היא דרכו של יזם המבקש לקדם פרויקט נדל"ן חדשני בארצנו הקטנה והמתפתחת" (ע"א 627/21 בארות הילה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 15 (27.4.2022)).
6. סוף דבר שהערעור נדחה. המערערים יישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח.
ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ז (27 ספטמבר 2026).
יצחק עמית
נשיא
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט