פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 5044/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ג' קרא
המערער:
דניאל אוקנין
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון
2. חלמיש - חברה ממשלתית עירונית לדיור שיקום והתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו בעת"מ 13135-07-21 מיום 8.7.2021 שניתן על ידי כב' השופטת יעל בלכר; בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין; בקשת המשיב 1 לדחיית הערעור על הסף
בשם המערער:
עו"ד ניר שלו
בשם המשיב 1:
עו"ד אבי טוויג
בשם המשיבה 2:
עו"ד עופר נעמת
פסק-דין
השופט ג' קרא:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת י' בלכר) מיום 8.7.2021 בעת"ם 13135-07-21 (להלן: פסק הדין), אשר דחה על הסף עתירה מינהלית שהגיש המערער, מבלי שהתבקשה תגובת המשיב 1, משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשיב). בד בבד, הגיש המערער בקשה לצו ביניים אשר יורה למשיבים להימנע מביצוע הליכי הפינוי נגד המערער מהדירה הציבורית הנמצאת בתל-אביב (להלן: הדירה בתל-אביב) בה הוא מתגורר כעשרים שנים – עד להכרעה בערעור.
תמצית העובדות וההליך בבית המשפט המחוזי
בפסק דין לפינוי שניתן בת"א 54399/08 ביום 6.5.2009, נקבע, בין היתר, כי על המערער לסלק ידו מהדירה בתל-אביב, השייכת למשיבה 2 (להלן: פסק הדין לפינוי).
ביום 22.6.2010, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בעתירה מינהלית שהגיש המערער (עת"ם 24327-04-10) (להלן, בהתאמה: העתירה הקודמת וההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין), שעיקריו הם כדלקמן: העותר אינו זכאי לדירה בדיור ציבורי; לפנים משורת הדין המשיב מסכים לשכנו בדירה בשיכון הציבורי בבית שאן, כאשר הסכמה זו ניתנת לאור התחייבות המערער לפנות את הדירה בתל-אביב אליה פלש וזאת עם מסירת הודעה כי הדירה המוצעת בבית שאן מוכנה לאכלוס.
המשיבה 2 ציינה כי ההתחייבויות שניתנו למערער במסגרת ההסכמות שעוגנו במסגרת ההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין מולאו: בשנת 2010, הוצעו למערער מספר הצעות לדיור חלופי בדירה בבית שאן, ואולם המערער סירב לכל ההצעות. בשנת 2012, פקעה זכאותו של המערער לדיור ציבורי והוא לא פעל לחידוש הזכאות.
ביום 29.11.2020, הגישה המשיבה 2 בקשה לפתיחה מחדש של תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין לפינוי הדירה בתל-אביב, אשר נסגר בשנת 2018 עקב חוסר מעש. ביום 21.12.2020, הורתה רשמת ההוצאה לפועל על פתיחת התיק כמבוקש. ביום 13.6.2021, החליטה רשמת ההוצאה לפועל בלשכת תל אביב (הרשמת ח' לוי) בתיק הוצל"פ 01-18211-49-7, לאשר הפקת הודעת פינוי הדירה בתל-אביב, למועד שבין התאריכים 1.8.2021-12.8.2021 (להלן: צו הפינוי).
ביולי 2021, הגיש המערער עתירה מינהלית במסגרתה ביקש להורות למשיבים לאפשר המשך מגוריו בדירה בתל-אביב ולחלופין שלא לפנותו עד למציאת פתרון דיור חלופי, וזאת בהתאם להסכם שניתן לו תוקף של פסק דין.
בהחלטה מיום 7.7.2021, הורה בית המשפט קמא למערער להשלים טענות לגבי מקור הסמכות של בית המשפט לדון בעתירה. המערער טען, בין היתר, כי עצם הבקשה (או ההחלטה) להחייאת תיק ההוצאה לפועל מטעם המשיבה 2 היא "מעשה מינהלי" כאמור בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק). בית המשפט דחה את העתירה על הסף וקבע כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל מחדש, אינה החלטה של רשות המנויה בחוק, ולכן אין בסמכותו לדון בה, תוך שהוצע למערער לפנות לערכאה המוסמכת. וכך נקבע בפסק הדין:
"בקשה של המשיב 2 לשפעול תיק ההוצל"פ לביצוע פסק הדין לפינוי משנת 2009 שניתן בתביעה שהגישה חלמיש נגד העותר לבית משפט השלום בתל-אביב, איננה החלטה מנהלית שמקימה סמכותו של בית משפט זה לפי סעיף 5(1) לחוק, בוודאי לאור הסעדים המבוקשים".
טענות הצדדים
טענתו המרכזית של המערער היא כי פעולת חידוש הליכי הפינוי, לאחר שהפינוי בוטל (כך לטענתו); תיק ההוצאה לפועל נסגר; וחלוף הזמן וההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין – מהווה פעולה מינהלית חדשה לכל דבר ועניין.
לעמדת המשיב, דין הערעור להידחות על הסף בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות האזרחיות), החלה על ההליך מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות המינהליות). זאת, מחמת היעדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה. ההחלטה הנתקפת אינה החלטה של רשות כמשמעותה בחוק או החלטה המנויה בסעיף 5 ובתוספות לחוק. מדובר בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל, עליה המערער רשאי לערער ברשות לבית משפט השלום, בהתאם לסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). כפי שנקבע בפסק הדין, המערער יכול לפרוש טענותיו במסגרת זו, לרבות באמצעות הגשת בקשה למתן צו ביניים שימנע את פינויו מהדירה. לעמדת המשיב, ההחלטה הנתקפת בעתירה היא צו פינוי שניתן בהמשך ובהתבסס על פסק הדין לפינוי העומד נגדו עוד משנת 2005. המערער אינו עותר בעניין זכאותו לדיור ציבורי, והסעד המבוקש על ידו הוא מניעת פינויו מהדירה בתל-אביב בה הוא מתגורר. לעמדת המשיב, הגם שבעתירה הקודמת התחייב המשיב שלמערער תוצע דירה בדיור הציבורי, התחייבות זו אינה מבטלת את פסק הדין לפינוי, והמשיבה 2 יכולה לפעול ליישומו. המשיבה 2 מצטרפת לעמדת המשיב.
דיון והכרעה
דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות האזרחיות בצירוף תקנה 34 לתקנות המינהליות. לפי סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, החלטות שקיבל רשם הוצאה לפועל ניתנות לערעור ברשות או בזכות, לפי העניין, בפני בית משפט השלום. המערער לא השתמש בסעד החלופי המוקנה לו בדין, ודי בכך כדי לדחות את עתירתו (ראו, למשל: עע"ם 1520/12 קוליוק נ' עיריית תל-אביב, (31.7.2012) ("במסגרת העתירה המינהלית לא ניתן לתקוף את החלטותיהם של רשמי ההוצאה לפועל...")). משכך, אין עילה להתערב בפסק הדין.
עם זאת ולפנים משורת הדין, מצאנו כי יש מקום להורות על עיכוב מועד ביצוע צו הפינוי ב-30 ימים, וזאת כדי לאפשר למערער להתארגן לפינויו מהדירה וכדי לאפשר לו למצות הליכים, ומבלי שיש בכך משום חיווי דעה לגופו של עניין.
סוף דבר, הערעור נדחה ועמו נדחית הבקשה למתן צו ביניים.
ניתן היום, י"ט באב התשפ"א (28.7.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
21050440_Q06.docx סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il