פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"א 1314/24
לפני:
כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן
המערער:
דידי סיבוני
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' קרשן) בעת"א 31403-01-24 מיום 29.1.2024
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' קרשן) מיום 29.1.2024 בעת"א (מחוזי מר') 31403-01-24 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.
ביום 14.1.2024 הוגש ההליך נושא הערעור שלפניי, שעניינו בעתירת אסיר שבה ביקש המערער להורות על קביעת מתווה טיפולי אישי עבורו, ולחלופין לאפשר לו להכניס מטפל פרטי אל בין כותלי בית הסוהר שבו הוא שוהה. ההליך הועבר לטיפולו של כב' השופט מ' קרשן, וביום 17.1.2024 הגיש המערער בקשה לפסילת שופט. המערער ציין כי המותב דן בהליכים קודמים בעניינו וכי דעתו ננעלה לגביו זה מכבר. נטען כי משוא הפנים של השופט קרשן בא לידי ביטוי, בין היתר, בהתעלמותו מנסיבות משמעותיות שעליהן פירט המערער במסגרת הליך קודם, וכי בחודש ינואר 2023 השופט קרשן אף איים שיפגע במערער בהמשך ריצוי מאסרו, ובהמשך התכחש לאיום זה "תוך שינוי והמצאת עובדות" (סעיף 2 לבקשת הפסלות). כמו כן פירט המערער על בקשת פסלות נוספת שהגיש לגבי השופט קרשן במסגרת עתירת אסיר אחרת (להלן: בקשת הפסלות הקודמת). המערער ציין כי הנימוקים שפורטו בבקשת הפסלות הקודמת רלוונטיים גם לבקשתו הנוכחית, וכי בקשת הפסלות הקודמת אמנם נדחתה אך בכוונתו להגיש על כך ערעור. לטענת המערער, בשים לב לבקשות פסלות קודמות שהגיש ול"משקעים" שקיימים אצל המותב בנוגע אליו, דומה כי המותב לא יוכל לדון בעניינו באובייקטיביות (שם, סעיף 5).
המשיב הודיע על התנגדותו לבקשת הפסלות, ובית המשפט קבע כי הבקשה תידון בדיון הבא שיתקיים בהליך. אולם, ביום 29.1.2024 הגיש המערער בקשה למתן החלטה בבקשת הפסלות טרם הדיון – ובעקבות זאת דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בהמשך אותו היום (להלן: החלטת הפסלות). בית המשפט ציין כי בקשת הפסלות הנוכחית אינה כוללת נימוקים חדשים בהשוואה לבקשת הפסלות הקודמת, וכי אי שביעות רצונו של המערער מהחלטות שניתנו בעניינו – ובכלל זה מדחיית בקשות פסלות קודמות – אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. לשלמות התמונה יצוין כי ערעור שהגיש המערער על ההחלטה בבקשת הפסלות הקודמת, נדחה על ידי בעע"א 594/24 סיבוני נ' שירות בתי הסוהר (17.3.2024) (להלן: ערעור הפסלות הקודם). בפסק הדין צוין, בין היתר, כי טענת המערער שלפיה המותב איים עליו נעדרת תימוכין בפרוטוקול הדיון הרלוונטי, וכי אין בטענה זו כדי להקים עילת פסלות. זאת, בפרט "בשים לב להבהרתו המפורשת של המותב כי אין בסיס לטענה בדבר איום על המערער" (שם, פסקה 4).
בערעור שלפניי, אשר הועבר לטיפולי לאחר מתן פסק הדין בערעור הפסלות הקודם, מדגיש המערער כי נימוקי ערעורו מבוססים על הנימוקים שהעלה בערעור הפסלות הקודם. המערער עומד על טענתו כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים ומתוך דעה קדומה, והוא מוסיף כי החלטת הפסלות כוללת שגיאות עובדתיות וסתירות פנימיות. עוד חוזר המערער על הטענה כי המותב איים עליו, ולטענתו אין לייחס משקל לכך שהאיום אינו מופיע בפרוטוקול הדיון, מכיוון שהמותב הוא שקובע את תוכנו של הפרוטוקול. עוד טוען המערער כי עימת את המותב בעבר עם סוגיית האיום, וכי העובדה שהמותב התעלם באותה עת מטענתו כמוה כהודאה בנכונותה. כמו כן מלין המערער על התנהלותו של כב' השופט מ' קרשן במהלך דיון מחודש ספטמבר 2023, אז דחה השופט קרשן בקשת פסלות אחרת שהגיש ונמנע מלעצור את הדיון על מנת לאפשר הגשת ערעור על החלטתו. המערער מוסיף כי הגיש פניות בעניינו של המותב לנשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כב' השופטת ר' לורך, וכן לנציב תלונות הציבור על שופטים, ולשיטתו אף מטעם זה ראוי כי המותב לא ידון עוד בעניינו.
לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. תחילה יוער כי כפי שמציין המערער, הטענות בערעור שלפניי זהות בעיקרן לטענות שהועלו בערעור הפסלות הקודם ונדחו בפסק הדין שניתן באותו הליך. בהתאם לפסיקה, אין מקום לדון במסגרת ערעור פסלות בטענות אשר נדונו ונדחו בהליכי פסלות קודמים (ראו למשל: ע"פ 5916/22 פרנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (11.9.2022); ע"פ 9100/16 בר שירה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (24.11.2016)), ולא ראיתי לסטות מכלל זה בענייננו. כך בפרט בנוגע לפניותיו של המערער לנשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ולנציב תלונות הציבור על שופטים; באשר לטענותיו בנוגע לאירועי הדיון מחודש ספטמבר 2023; וכן ביחס לטענתו כי המותב איים עליו. בהקשר אחרון זה אוסיף כי הטענה החמורה שלפיה האיום אינו מופיע בפרוטוקול הדיון עקב השפעת המותב על תוכנו, הועלתה ללא תימוכין (השוו: ע"א 2766/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (7.7.2022)). בהחלטה נושא ערעור הפסלות הקודם ציין כב' השופט מ' קרשן במפורש כי אין בסיס לטענה שאיים על המערער (ראו פסקאות 2 ו-4 לפסק הדין בערעור הפסלות הקודם), ואיני סבור כי עלה בידי המערער לסתור קביעה זו בערעורו הנוכחי. אף לא שוכנעתי כי האמור בהחלטת הפסלות מקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.
לבסוף יוער כי לאחר הגשת הערעור שלפניי הגיש המערער בקשה להוספת טענה, בנוסח זהה לבקשה שהגיש במסגרת ערעור הפסלות הקודם, ובמסגרתה הלין על החלטה שנתן כב' השופט מ' קרשן ביום 5.2.2024, מספר ימים לאחר מתן החלטת הפסלות. כפי שציינתי בפסק הדין בערעור הפסלות הקודם (פסקה 4), ככלל אין מקום לדון במסגרת ערעור פסלות בטענות שלמותב לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליהן – ולא שוכנעתי כי ענייננו מצדיק שינוי מכלל זה.
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, כ"ד באדר ב התשפ"ד (3.4.2024).
מ"מ הנשיא
_________________________
24013140_M03.docx טמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il