פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ע"א 9242/20
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 18.12.2020 בתלה"מ 26485-10-20 שניתנה על ידי כב' השופטת ח' שירה
בשם המערער: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ח' שירה) מיום 18.12.2020 בתלה"מ 26485-10-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.
בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלים מאז שנת 2008 מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת אחד מהליכים אלו ניתן ביום 2.2.2017 פסק דין שבו הורה בית המשפט, בין היתר, על פירוק שיתוף מידי בדירת המגורים של הצדדים (תמ"ש 15709-11-14) – אך בעקבות ערעור שהגיש המערער הגיעו הצדדים ביום 14.1.2018 להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, באשר לאופן מכירת הדירה וחלוקת התמורה (עמ"ש (מחוזי מרכז) 29253-03-17; להלן: פסק הדין בערעור). משמכירת הדירה התעכבה הגישה המשיבה ביום 15.10.2020 את התביעה נושא הערעור דנן, ובה ביקשה מבית המשפט להורות על ביצוע פסק הדין בערעור באמצעות הליך של כינוס נכסים.
ביום 30.11.2020 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בכל ההליכים בעניינו (יצוין כי בקשה זו הוגשה במקור ביום 18.11.2020 במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים ונסגר, ובהמשך הוגשה בשנית במסגרת ההליך דנן). בבקשתו פירט המערער על אודות ההליכים השונים שהתנהלו בינו ובין המשיבה ואשר נוהלו על ידי המותב, וטען כי המותב פסק "תמיד לטובת [המשיבה] בניגוד גמור לעובדות בשטח". בין היתר, כך המערער, בית המשפט מסר למשיבה את המשמורת על בתם הצעירה של הצדדים, אך בהמשך הכיר בטעותו והשיב את המשמורת למערער; הקפיא את הליכי פירוק השיתוף בדירה למשך תקופה, באופן שהוביל לפגיעה כלכלית במערער; ודחה את תביעותיו של המערער לביטול מזונות ולדמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשתה המשיבה בדירה. עוד טען המערער כי בית המשפט נהג כלפיו באופן "מעליב" וסירב לכלול את עמדותיו בפרוטוקול הדיונים שהתנהלו בהליכים שבין הצדדים. המערער סבר כי המותב מצוי בניגוד עניינים עקב העובדה שיהא עליו ליישם את הקביעות שניתנו בפסק הדין בערעור, אשר ביטלו את קביעותיו של המותב בפסק הדין מיום 2.2.2017. עוד טען המערער כי מתקיים "עימות אישי" בינו ובין המותב, כך שאין לצפות מבית המשפט "לגישה אובייקטיבית בתיק חדש המסתעף מהתיק הקודם".
לאחר שהמשיבה הגישה התנגדות מטעמה לפסילת המותב, בית המשפט קמא דחה את בקשת המערער ביום 18.12.2020. בית המשפט ציין כי החזרת הדיון בעניין מסוים לערכאה הדיונית לאחר התערבותה של ערכאת הערעור אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים, והדגיש כי פסק הדין בערעור עיגן את הסכמות הצדדים ולא נקבעו בו קביעות מנומקות. בית המשפט הוסיף כי חלק מטענותיו של המערער בנוגע להחלטות שניתנו ובנוגע ל"זלזול" בו נטענו באופן כללי ומכל מקום, כך קבע בית המשפט, אין בסיס לטענות אלו ותחושתו הסובייקטיבית של המערער איננה מבססת עילת פסלות.
מכאן הערעור שלפניי בו עומד המערער, שאינו מיוצג, על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות. המערער סוקר מספר החלטות שניתנו בעניינו החל משנת 2008 אשר מעידות, לשיטתו, על המגמתיות שבה פועל המותב. לטענת המערער, נוכח העובדה שפנה לבית המשפט המחוזי בערעור על פסק דינו של בית המשפט ונוכח בקשת הפסלות שהגיש, "אין לצפות [מהמותב] לשיפוט אובייקטיבי".
עיינתי בערעור ובנספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בעבר נפסק כי העובדה שבית המשפט דן בהליכים קודמים בין הצדדים איננה מצדיקה כשלעצמה את פסילתו מלדון בהליך נוסף ביניהם, וזאת בפרט בנוגע להליכים שמתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה (ע"א 6702/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (5.11.2020)). לכך יש להוסיף, כפי שהבהיר בית המשפט קמא בהחלטתו, כי הבאת עניין מסוים בשנית בפני הערכאה הדיונית לאחר התערבותה של ערכאת הערעור, אף היא איננה מקימה עילת פסלות, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ע"א 4538/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.7.2020)). בענייננו, לא עלה בידי המערער להצביע על חשש ממשי למשוא פנים שיש בו כדי להצדיק את פסילת המותב. בית המשפט קמא הורה בפסק דינו מיום 2.2.2017 על פירוק השיתוף בדירתם של הצדדים, ובשלב הערעור הגיעו הצדדים להסכמה אחרת בנושא זה שקיבלה תוקף של פסק-דין. נסיבות אלו, אינן מעמידות את בית המשפט קמא בניגוד עניינים בנוגע להליך דנן ואינן מקימות חשש כלשהו למשוא פנים מצידו.
המערער מוסיף ומעלה שורה של טענות נגד החלטות דיוניות ומהותיות שהתקבלו בעניינו החל משנת 2008. חלקן מועלות באופן כוללני וללא תימוכין באופן שאינו מאפשר להידרש אליהן לגופן. מכל מקום, העובדה שעמדתו של המערער נדחתה בהחלטות שניתנו בעניינו, היא כשלעצמה אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. השגותיו של המערער בהקשר זה הן "ערעוריות" במהותן ומקומן בהליכי ערעור ולא בבקשת פסלות (ע"א 989/20 קרפ נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ, פסקה 7 (19.3.2020); ע"א 3434/20 בן הרוש נ' שאקי, פסקה 6 (25.6.2020)). זאת ועוד – רבות מן הטענות שמעלה המערער עוסקות באירועים שהתרחשו לפני שנים. על כן הן אף לוקות בשיהוי משמעותי (ע"א 5231/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (12.9.2019)).
אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"א בשבט התשפ"א (3.2.2021).
ה נ ש י א ה
_________________________
20092420_V04.docx עס
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il