ע"א 915/10 — עומר יונס נ. מוחמד יונס

פסק-דין בתיק ע"א 915/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 915/10 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: עומר יונס נ ג ד המשיבים: 1. מוחמד יונס 2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 30.9.09 בת"א 1073/06 שניתן על ידי סגן הנשיא ברלינר תאריך הישיבה: כ"ג בסיון התשע"ב (13.6.12) בשם המערער: עו"ד סלים ראשד בשם המשיבים: עו"ד יורם קמין; עו"ד יגאל ליטוין פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. לפנינו מקרה מצער בו נפגע קשה בכויות ילד קטן, כבן פחות משלוש, מהתלקחות רכב. בית המשפט המחוזי (בפסק דינו מיום 30.9.09 בת"א 1073-06 מפי סגן הנשיא ברלינר), קבע כי השריפה שבה נפגע הילד אירעה עקב הדלקת ניירות על-ידי שני ילדים ששהו עם הילד במכונית חונה, ועל כן אינה מכוסה על-ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לא מכוח ההגדרה של "נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", ולא מכוח החזקה המרבה של "מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו", כהגדרות שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. ב. בית המשפט קיבל כממצא את עדותו של ראש היחידה לחקירת הצתות במעבדה לזיהוי פלילי במשטרה, לפיה לא היה מעורב בשרפה חומר דליק, והיא פרצה בשל הדלקת ניירות. ג. וכך כתב בית המשפט לעניין זה (פסקאות 8-7): "אני מקבל את עדותו האמינה בעיני, וקובע כי השרפה נגרמה ממשחקם של הילדים במציתים שבאמצעותם מי מהם הדליק את הניירות שהיו מונחים ברכב בהישג ידם, בין המושב הקדמי-ימני לספסל האחורי עליו הם ישבו. אין כל קשר בין פרוץ השריפה לבין רכיב או מערכת כלשהי של המכונית. מכאן מתחייבת המסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי השריפה התלקחה בשל רכיב כלשהו של הרכב או בשל חומר אחר שברכב, החיוני לכושר נסיעתו... החזקה החלוטה המרבה שעניינה התלקחות של הרכב אינה חלה איפוא על התאונה". עוד נאמר להלן (פסקה 10): "מתחייבת איפוא בענייננו המסקנה, כי הנתבע, נהג הרכב, לא השתמש בו בעת אירוע התאונה שימוש מוכר, גם לא שימוש לוואי המהוה חלק טבעי ואינטגרלי לנסיעה בו". ולבסוף נקבע, בעקבות ע"א 1042/00 מגדל נ' שושי, פ"ד נו(4) 481, 486, כי הימצאות הילדים ברכב החונה לא היוותה כשלעצמה שימוש ברכב; וכי שהיה ברכב חונה אינה בגדר שימוש ברכב כל עוד לא הוחל בצעדים לתחילת הנסיעה (רע"א 3149/09 קרנית נ' סקאפי (לא פורסם)). ד. בגדרי הערעור נטען על-ידי בא כוח המערער, ביסודם של דברים, כי הילדים שישבו ברכב המתינו לנסיעה, וכי בית המשפט קמא בנה את הכרעתו על יסוד רעוע, שהוא חוות דעת המומחה המשטרתי, שאמנם הוא גורם אובייקטיבי, אך חוות דעתו ספקנית כשלעצמה כעולה מחקירתו הנגדית. נטען גם כי יתכן שהשרפה נגרמה בשל חוטי חשמל חשופים שהיו ברכב, שצולמו על-ידי מומחה מטעם התביעה. ה. מנגד טען בא כוח המשיבים, כי אין מדובר בשימוש ברכב, אין קשר סיבתי בין התאונה לרכב, ולא ניצת כל מרכיב חיוני לנסיעה כנדרש בדין. נטען גם לגירסאות משתנות בפי המערער. ו. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. ראשית, עסקינן בהשגות על ממצאים עובדתיים שאימץ בית המשפט קמא בעקבות שמיעת בעלי חוות הדעת השונות, תוך שסבר כי חוות דעתו של מומחה המשטרה קולעת לנסיבות כפי שהיו, ושלל אפשרויות אחרות שהועלו (כגון "כשל חשמלי" – כאמור – בעקבות עדות מומחה התובע). עיינו גם בפרוטוקול בית המשפט קמא, ועולה, מעדות מומחה ההצתות של המשטרה, גם אם דיבר על סבירות של 90% להצתה על-ידי מצית וניירות, כי "בנסיבות האלה, אני סבור כי האפשרות של מצית וניירות זו הסיבה הכמעט בלעדית להתפרצות של שריפה מסוג זה" (עמ' 59), ואין הוא מקבל אפשרות של סיבה אחרת לשרפה (עמ' 63). בית המשפט סמך ידו על אלה, ונימוקיו מקובלים עלינו. נזכיר, כי רכיבי ההגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים לגבי שימוש ברכב והחזקה המרבה נבחנו על-ידי בית המשפט, והוטעם הצורך בזיקה בין ההימצאות ברכב לבין נסיעה בו, לשם החלת האחריות, מה שלא ניתן להצביע עליו בענייננו. לפנינו איפוא מקרה עצוב, אך שזיקתו לשימוש ברכב, ולרבות רכיבי החזקה המרבה, לא הוכחה; על פי קביעת בית המשפט, עסקינן במשחק בין ילדים שהניב תוצאה קשה, אך לא בתאונת דרכים. תאונה מעין זו עלולה לקרות בבית או בחצר, וקרותה במכונית היתה אקראית; ראו לעניין החזקה המרבה באשר להתפוצצות או התלקחות של הרכב א' ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מה' 4, תשע"ב -2012) עמ' 295 ואילך והמקרים המתוארים שם, ובמיוחד עמ' 301-300 וההתיחסות לע"א 5408/03 אבו קטיפאן נ' בדר (לא פורסם). ז. אוסיף, כי בעניין קרנית נ' סקאפי הנזכר סקר המשנה לנשיאה (כתארו אז) ריבלין בתמצית את הפסיקה הרלבנטית, וציין כי ברע"א 5099/08 נביל נ' הדר (לא פורסם) פורש המושג "נסיעה ברכב" ככזה שאף אם חורג הוא מנסיעה פיסית, יש צורך ב"קשר ממשי לנסיעה בפועל"; ובפרשת שושי הנזכרת (עמ' 486) נאמר, אף זאת מפי השופט ריבלין, כי הימצאות ברכב חונה אינה כשלעצמה שימוש ברכב (עמ' 486). כך אף בענייננו, הרכב חנה ולא הוכח קשר ממשי לנסיעה בפועל. ח. אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. בשל הנסיבות העצובות לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בסיון תשע"ב (19.6.12). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10009150_T07.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il